תפ"ח 14824-11-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע המסופק: **בית המשפט המחוזי בירושלים, תפ"ח 14824-11-20 מדינת ישראל נ' מהדי כלבונה, הכרעת דין מיום 26.6.2023** **עובדות המקרה:** הנאשם, מהדי כלבונה, תושב שכם, נעצר בירושלים כשברשותו סכין, בעת שנכנס לישראל ללא היתר. כתב האישום מייחס לו עבירות של מעשה טרור של ניסיון רצח, החזקת סכין שלא כדין, ושהייה בלתי חוקית בישראל. על פי הנטען, הנאשם גמלה בליבו החלטה לפגוע ביהודי, רכש סכין, ונכנס לישראל במטרה לבצע פיגוע דקירה ברחבת אל-אקצא. בעת שעלה במדרגות הכניסה לרחבת הר הבית, עוכב על ידי שוטר, ובעקבות דרישתו לרוקן את כיסיו, נאלץ להוציא את הסכין שהסתיר, ולאחר מכן נעצר. **טענות ההגנה:** ההגנה העלתה מספר טענות מרכזיות: 1. **מצב קוגניטיבי ירוד:** נטען כי מצבו הקוגניטיבי של הנאשם, כפי שעולה מחוות דעת ועדת האבחון (המציינת תפקוד ברמה גבולית), פוגע באמינות הודעותיו ובמשקל שיש לייחס להן, ובפרט ביסוד הנפשי הנדרש להוכחת עבירת ניסיון רצח או מעשה טרור. 2. **פגם בהליך גביית הודעות:** נטען כי נפל פגם בהליך גביית ההודעה הראשונה של הנאשם, מכיוון שלא קיבל ייעוץ משפטי מידי, ולא הוזהר כדין לגבי העבירה המיוחסת לו. הודגש כי הנאשם ביקש לשוחח עם עורך דין, אך החוקר נמנע מכך באופן מיידי. 3. **העדר כוונה מגובשת:** נטען כי לא הייתה לנאשם תוכנית מגובשת, וכי חסרו לו האומץ והתעוזה להוציא תוכנית כזו לפועל. שיתוף הפעולה עם השוטר והעדר ניסיון לפגוע בו נטענו כראיה לכך. 4. **מעבר מהכנה לביצוע:** לכל היותר, טענה ההגנה, ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת הכנה למעשה טרור, ולא בניסיון רצח, שכן מעשיו לא חצו את שלב ההכנה. **עקרונות משפטיים וניתוח בית המשפט:** בית המשפט דן בשלושה מישורים עיקריים: ההכרעה העובדתית, ההכרעה המשפטית, וההיבטים הנוגעים לראיות והליכים. 1. **הכרעה עובדתית והיבטי ראיות:** * **אמינות הודעות הנאשם:** בית המשפט קבע כי למרות חוות דעת ועדת האבחון המצביעה על תפקוד קוגניטיבי גבולי, הנאשם מסוגל לעמוד לדין, מבין את המיוחס לו, ומגיב באופן הגיוני. הודעותיו הראשונה (ת/1) והשנייה (ת/2) היו עשירות בפרטים, קוהרנטיות, ועולות בקנה אחד עם העובדות שנמסרו מפי השוטר. העובדה שהנאשם חזר על גרסתו פעמים רבות, וגם בהודעתו השנייה (לאחר שהתאפשר לו להתייעץ עם עורך דין), מחזקת את אמינותן. * **פגם בגביית הודעה ראשונה:** בית המשפט הכיר בכך שנפל פגם בכך שלא מומשה זכות ההיוועצות באופן מיידי. עם זאת, נקבע כי פגם זה אינו פוגע בקבילות ההודעה, מכיוון שהנאשם הבין את החשדות וזכויותיו, ובחר שלא להתייעץ בשלב זה. בהתאם למצבו הקוגניטיבי, נקבע כי יש לנהוג בזהירות בקביעת ממצאים על פי הודעה זו. * **סתירות לגבי מקור הסכין:** בית המשפט ציין את הסתירות בגרסאות הנאשם לגבי רכישת הסכין (רכש בבוקר האירוע, רכש לפני שנים, מצא לפני שנים). סתירה זו עוררה "סימן שאלה", אך לא הפחיתה משמעותית ממשקל יתר חלקי הגרסה, שכן ייתכן שהנאשם בחר לשקר במכוון, או שהסתירה נובעת ממצבו. * **דברי האח:** בית המשפט העדיף את דברי אחיו של הנאשם בחקירתו (ת/10, ת/11) על פני עדותו בבית המשפט, בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות. נקבע כי האח אישר בחקירתו שהנאשם שיתף אותו בתכניתו לבצע פיגוע. עצם ההכחשה של האח בבית המשפט לגבי רישום הדברים כהלכה, לא גברה על האישור המפורש בחקירה. * **ההכרעה העובדתית:** על בסיס מכלול הראיות (הסכין, ניסיון ההסתרה, הודאות הנאשם, שיתוף האח), קבע בית המשפט כי קיימת אחריות של הנאשם למעשים המיוחסים לו. 2. **ההכרעה המשפטית:** * **עבירת ניסיון רצח:** בית המשפט קבע כי מעשיו של הנאשם עולים כדי "תחילת ביצוע" של עבירת ניסיון רצח. למרות שההגנה טענה שיש ליישם את מבחן "הכנה" בלבד, בית המשפט פסק כי מעשיו של הנאשם (הצטיידות בסכין, הגעה לירושלים, כוונה להיכנס לרחבת הר הבית) חרגו משלב ההכנה ועלו כדי שלב ב' לביצוע העבירה, בהתאם לפסיקה ענפה בנוגע למבחן "החד-משמעיות" ("מבחן הסרט האילם"). יודגש כי ההבחנה בין הכנה לביצוע היא סוגיה מורכבת, ובמקרה זה, ההחלטה להגיע למקום הייעודי עם אמצעי קטלני, נחשבה כחציית הסף. * **"כוונה תחילה":** בית המשפט קבע כי גם אם תחול דרישת "כוונה תחילה" (כפי שהייתה נהוגה בעבר בדיני הרצח), הרי שהוכחה כוונה זו. ההחלטה להמית יהודי על הר הבית, כפי שבא לידי ביטוי בהודעותיו ובמעשיו, קדמה ליציאתו מהבית. אין בכך שהנאשם לא פגש קורבן או התחרט בשלב כלשהו כדי לסייג את הקביעה בדבר ההחלטה המוקדמת. * **מעשה טרור:** ניסיון הרצח שנחשב כפי שפורט לעיל, קושר ל"מעשה טרור" לפי חוק המאבק בטרור, נוכח המניע המדיני, הדתי, הלאומי והאידאולוגי שיוחס לנאשם. * **עבירות נוספות:** הנאשם הורשע גם בהחזקת סכין שלא כדין ובשהייה בלתי חוקית. **חידושים משפטיים והיבטים מעניינים:** * **מעבר מהכנה לביצוע:** פסק הדין מציג יישום של מבחנים עקרוניים לגבי הגבול הדק שבין "הכנה" ל"תחילת ביצוע" של עבירה, תוך התייחסות לפסיקת בית המשפט העליון (כגון ע"פ 3312/19 אבו גודה). ההדגשה היא על כך שהגעה למקום המיועד, עם אמצעי לביצוע הפגיעה, מהווה חציית סף משמעותית. * **התמודדות עם טענת מוגבלות קוגניטיבית:** בית המשפט נדרש לאזן בין הצורך להתחשב במצבו הקוגניטיבי של הנאשם, לבין היכולת שלו לעמוד לדין ולהיות אחראי למעשיו. נקבע כי גם אדם עם תפקוד גבולי יכול להבין את המיוחס לו ולהיות בר עונשין. * **זכות ההיוועצות:** הכרה בפגם בהליך גביית ההודעה, אך קביעה כי הפגם לא פגם בקבילות ההודעה, מכיוון שהנאשם הבין את זכויותיו ובחר לוותר עליהן באופן מודע. זהו איזון בין זכויות הנאשם לבין יעילות החקירה. * **שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות:** השימוש בסעיף זה להעדפת דברי עד בחקירתו על פני עדותו בבית המשפט, הינו כלי משפטי מקובל, אך הדגש על כך שהודעות האח הוגשו בהסכמה מחזק את השימוש בו. * **פרשנות "מעשה טרור":** החלת סעיף 2(א) לחוק המאבק בטרור על ניסיון רצח, כאשר המניע מוגדר כמדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי. **לסיכום,** פסק הדין מהווה ניתוח יסודי של העובדות והראיות, תוך בחינה מדוקדקת של הסוגיות המשפטיות המורכבות הכרוכות בעבירות של טרור וניסיון רצח. בית המשפט מציג גישה זהירה אך נחושה בהרשעת הנאשם, תוך שהוא מתמודד עם טענות הגנה מגוונות, לרבות טענות הנוגעות למצב קוגניטיבי ולפגמים הליכים. הדגש על סף המעבר מהכנה לביצוע, וההבחנה בין מניעים פליליים רגילים למניעים אידאולוגיים, מהווים את ליבת ההכרעה המשפטית.