ע"פ 3705/17

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערער בניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת נשק שלא כדין. על פי כתב האישום, המערער, יחד עם אחרים, ירה במתלונן ופצע אותו קשה, בעת שנהג עם אשתו ובנו. הנושא המרכזי במשפט היה זיהויו של המערער כאחד היורים. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעיקר על סמך עדויות הנוסעים ברכב, קרי המתלונן, אשתו ובנו, שזיהו את המערער כיורה, כאשר ראיות נוספות הצביעו על כך שנכח בזירה. עדויות הנוסעים נתמכו בשני עדי ראייה חיצוניים. בערעור נטען כי עדויות אלה אינן עקביות והיה מקום לדחותן, במיוחד נוכח היעדר כל ראיה פורנזית או נסיבתית הקושרת את המערער לביצוע העבירה. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי החלטתו של בית משפט קמא לקבל עדויות אלה הייתה מוצדקת, שכן הן עקביות בסוגיה העיקרית של זיהוי המערער, וחוסר העקביות נגע לפרטים משניים. יתר על כן, בית המשפט מצא ראיות נוספות התומכות בהרשעה: נתוני איכון הטלפון ושרידי קליע בשערו של המערער, וכן ראיות למניעיו, איומיו ושקריו. בית המשפט הדגיש כי יתרונו של בית משפט קמא בהתבוננות בעדים ממקור ראשון מצדיק מתן משקל משמעותי להערכות מהימנותו. טענות נוספות בדבר ראיות אליבי ודו"חות בליסטיים נדחו אף הן, שכן בית המשפט מצא את הסבריו של בית משפט קמא סבירים. גם בערעור הוגש ערעור על העונש כמופרז, אך בית המשפט מצא כי בית משפט קמא שקל את כל הגורמים המקלים הרלוונטיים והטיל עונש סביר בהתחשב בחומרת העבירה, התכנון המוקדם והפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן. לפיכך, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה.