עב"ל 703-05-13

תקציר

בהחלטתו לדחות את הערעור אישר בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומצא כי הוא נתמך היטב בראיות עובדתיות ומתיישב עם הוראות הדין הרלוונטיות. התיק נסב סביב תביעתה של המערערת להכרה בפגיעה בגב לפי תיאוריית המיקרוטראומה עקב עבודתה כמטפלת. על פי תיאוריה זו, הכרה בפגיעה בעבודה מחייבת הוכחת תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן, המובילות לנזק מצטבר. עם זאת, עבודתו של המערער כללה משימות מגוונות, כגון הלבשה, האכלה והעברת חולים קשישים, אשר לא היוו דפוס תנועות חוזר כנדרש בתיאוריה. בית המשפט התייחס לתקדימים בהם נדחו תביעות דומות של מטפלים, והדגיש כי תנועות מגוונות ולא רציפות אינן עונות על הקריטריונים למיקרוטראומה. למרות שהכיר במאמץ הפיזי הכרוך בתפקידה של המערערת, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין די ראיות לפעולות זהות חוזרות ונשנות לאורך זמן כדי לבסס את טענתה. משכך, הערעור נדחה, ללא פסיקת הוצאות, ופסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים המעורבים.