דנ"מ 1893/20

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה בקשה לדיון נוסף בנוגע לנטל ההוכחה בבקשות מקלט על בסיס חשש למילת נשים. בבקשה נטען כי פסיקת בית המשפט כפתה על המדינה רף גבוה של ראיות, שיהיה קשה להשיגו. עם זאת, בפסק הדין מודגש כי פסק הדין עולה בקנה אחד עם הכללים והעקרונות הקיימים, ובית המשפט כבר שקל ודחה את הטענה כי המדינה תתקשה לעמוד בנטל זה. דעת הרוב מתייחסת להנחיות נציבות האו"ם לפליטים בנוגע לחלופות מגורים פנימיות, המוזכרות גם בנהלים הישראליים לטיפול במבקשי מקלט. הנחיות אלה קובעות כי על מקבל ההחלטה מוטל נטל ההוכחה בדבר קיומה של חלופת מגורים פנימית סבירה. פסק הדין מציין כי חריג זה נבחן רק לאחר שמבקש המקלט הוכיח כי הוא זכאי למעמד פליט על פי אמנת הפליטים. בנוסף, בפסק הדין צוין כי פסקי הדין שצוטטו על ידי המבקש כסותרים הזכירו רק חלופות מגורים פנימיות כשיקול משני. לפיכך, הבקשה אינה עומדת בקריטריונים לדיון נוסף, והיא נדחית. המבקש אחראי לכיסוי הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪.