רע"א 147/14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שומת היטל השבחה בתכניות להשבחת מקרקעין. השאלה המרכזית היא האם יש לנכות מהיטל השבחה סכומים שעל בעלי הקרקע לשלם על פי כתב שיפוי, בשל תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בגין נזקים הנובעים מתכנית ההשבחה. בית המשפט פסק כנגד ניכוי זה, והדגיש כי היטלי השבחה מחושבים על בסיס שווי השוק האובייקטיבי של הקרקע לאחר ההשבחה, ללא תלות בהתחייבויות כספיות חיצוניות כמו הסכמי שיפוי. מכתבי השיפוי, בהם משתמשים יזמים כדי לשאת בעלויות פיצוי הנופלות בדרך כלל על הוועדות המקומיות, אינם משפיעים על שווי השוק הגלום בקרקע ולכן אינם אמורים להשפיע על היטל ההשבחה. בית המשפט קבע כי התחשבות בסכומי שיפוי אלה בשומת ההיטל סותרת את תכליתו של שיפוי זה, שהיא העברת עלויות הפיצוי מרשויות ציבוריות ליזמים, במטרה למנוע מכספי ציבור לכסות הוצאות אלה. פסק הדין עולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק חלוקתי, ומבטיח שמי שנהנה מהשבחת רכוש ישתמש בהוצאות הציבוריות. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, תוך ביטול החלטת בית המשפט המחוזי והשבת פסק דינו של בית משפט השלום להוצאות בסך 25,000 ₪ שנפסקו למערער.