בש"פ 5902/15

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על מעצרם של שני המערערים, בכפוף להבהרות מסוימות. בית המשפט בוחן את קיומן של עילות מעצר וראיות לכאורה לאשמה כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים. אף שהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין מעצרם של המערערים לא הייתה סופית, מקרה זה נחשב חריג דיו כדי להצדיק בחינה לגופו של הערעור, למרות שהדיון בערכאה הנמוכה יותר לא הסתיים. בהתייחס לשאלת הראיות לכאורה, בוחן השופט את הראיות הגולמיות שהוצגו ומגיע למסקנה כי הן מקימות סבירות סבירה להוכחת אשמתם של שני המערערים. עם זאת, חלק מהראיות, כולל זיהוי וידאו והצהרות מסוימות, אינן נחשבות לראיות בעלות עוצמה גבוהה. דבריהם של שני עדים, יוסף ומוניר, מצביעים על מעורבותו של המערער 2 בירי, בעוד שלושה עדים (מוניר, אנס ועינאד) מזהים את המערער 1 כיורה. השופט מכיר בקשיים בגרסאות העדים, במיוחד ביחס למערער 2, אך אין בהם כדי לשלול את התשתית הראייתית דיה כדי להשפיע על תוצאת המעצר בשלב זה. בנוסף, שתיקתו של המערער 1 במהלך חקירות מרובות ובדיקת כשירות חיובית מחזקות עוד יותר את התיק נגדו. חרף החולשות הראייתיות, בעיקר ביחס למערער 2, מדגישה השופטת כי מסוכנותן של העבירות המיוחסות לשני המערערים, מעורבותם בעבר בתיקים פליליים דומים והמצב הנפיץ בין שתי המשפחות המעורבות גוברים על השיקולים הראייתיים. השופט מחליט כי המעצר נותר הכרחי, עד לבחינה מקצועית של חלופות על ידי שירות המבחן. הערעור נדחה, אפוא, עד לבחינה נוספת של בית המשפט המחוזי בדבר האפשרות לשחרר את המערערים לצורת מעצר חלופית.