תא"מ 42262-10-12

תקציר

בית המשפט דן בהבחנה בין אשם תורם לבין אשמה היוצרת אחריות, וקובע כי אשם תורם אינו מקים עילת תביעה עצמאית ואינו מהווה חלוקה זהה בשתי תביעות בשל ההבדל המשפטי בהגדרותיהן. בית המשפט בוחן גם את היחס בין הגנת האשם התורם לבין דוקטרינת מעשה בית המשפט, ומסביר כי קביעת אשם עצמי תורם בהליך קודם אינה מהווה פעולה של בית המשפט המחייבת השתק בשאלת האחריות בהליך הנוכחי. במקרה ספציפי זה, תביעתו שכנגד של התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו עקב רשלנות הנתבע נדחית משום שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה. התובע הסתמך על פסק הדין הקודם ולא הציג ראיות להוכחת יסודות עוולת הרשלנות, קרי קיומה של חובת זהירות, הפרתה וסיבתיותה. מכאן, שקביעת אשם תורם בהליך הקודם אינה מקימה באופן אוטומטי אשם באחריות, ועל התובע לספק הוכחה נפרדת לאשם זה.