דב"ע מח/194 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לאישור תביעה כ"תובענה ייצוגית" מטעם 25 מערערים נגד מעסיקם, בגין תשלומים שונים ששולמו להם ולטענתם הם חלק משכרם שלהם. הבקשה נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב בנימוק שהתביעה לא הוכיחה די הצורך כי עובדים אחרים הם בעלי עניין, וכי ההחלטה עשויה להיות שונה לגבי עובדים בודדים. המערערים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שתובענה ייצוגית עשויה לפתור את תביעתם של כל העובדים בבת אחת, ישנם חסרונות לאישור התביעה. כלומר, היא עלולה לגרום לסיבוכים במהלך השימוע עקב הצטרפות מספר רב של עובדים לתביעה, והיא עלולה למנוע מעובדים שלא היו צד לתביעה להגיש תביעות משלהם בעתיד. מכיוון שבתי המשפט צריכים להישאר נגישים לכלל העובדים, ולאור המצב הנוכחי של החוק בנוגע לתביעות ייצוגיות שעשוי להשתנות, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. החלטה זו, הדגיש בית הדין, לא מנעה מהעובדים להגיש תביעות פרטניות. המערערים חויבו לשאת בהוצאות הערעור של המשיב.