ת"ד 1297/07

תקציר

הכרעת הדין דנה בעילות הפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין, שניתן לפסוק אם לא הייתה סבירות סבירה להרשעה בעת הגשת כתב האישום או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. הנאשם במקרה זה זוכה מכל אשמה, ובית המשפט מצא כי אכן אין סבירות סבירה להרשעה. זאת, משום שראיות התביעה היו לקוניות, חסרות וחסרות, ובדו"ח הבוחן, שהיה הראיה העיקרית, לא צוינו פרטים רלוונטיים רבים, והבוחן עצמו לא ביקר בזירת התאונה. יתר על כן, התביעה לא פעלה בזהירות הראויה, וכתב האישום הוגש ללא כל בסיס וללא בסיס רעוע ביותר. בית המשפט שקל גם את עילות הזכאות הנוספות, המתמקדות בהליך המשפטי, במהות הזיכוי ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, ומצא כי התנהלות רשויות החקירה והתביעה הייתה רצופה כשלים ורשלנות. גם ההליכים נמשכו זמן רב מדי, והמבקש עבר עוול ועינוי משפטי קשה. מאחר שהנאשם התגבר על שלוש משוכות הפיצוי – תנאי הסף, עילות הזכאות ושיקול דעתו של בית המשפט – קבע בית המשפט כי המבקש זכאי לפיצוי מאוצר המדינה בגין הוצאות ההגנה שלו ולפיצוי בגין מעצרו, בסך כולל של 23,645 ₪.