ת"פ 33856-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום נגדם. הבקשה התבססה על דוקטרינת ההגנה מפני צדק, המיושמת רק במקרים חריגים בהם חל שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום הגורם לפגיעה ממשית ביכולתו של הנאשם להתגונן. אמנם חל שיהוי מסוים בהגשת כתב האישום – כארבע שנים לאחר ביצוע העבירות לכאורה – אך בית המשפט מצא כי הוא לא גרם נזק ראייתי כלשהו לנאשם ולא היה חמור עד כדי כך שמצדיק את ביטול כתב האישום, במיוחד בהתחשב באופי סעיפי האישום, שהם עבירות אלימות במשפחה. עוד קבע בית המשפט כי כתב האישום מפורט דיו ולא שלל מהנאשמים את יכולתם להתגונן. בנוסף, היעדר תאריכים מדויקים לחלק מהעבירות הנטענות בכתב האישום לא נתפס כעיוות דין, שכן פירוט כזה לא היה אפשרי באופן סביר בהתחשב בנסיבות. השופט הגיע למסקנה כי התביעה פעלה כראוי ובגבולות החוק, ומועד הדיון נותר ללא שינוי. החלטה זו אינה מעידה על הבעת דעה כלשהי בדבר מספיקות הראיות, שתיקבע בדיונים עתידיים.