ת"א 47089-11-10

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בתביעת פיצויים אזרחית שהגישה תובעת נגד עיזבון אביה המנוח, שביצע בה מעשים מגונים בהיותו קטין והורשע בעבירה. התביעה הוגדרה כ"תביעה אזרחית נגררת אחר הרשעה פלילית", אך היא נדחתה בשל התיישנות, שכן הוגשה שש וחצי שנים לאחר פסק הדין הפלילי. לאחר מכן ביקשה התובעת לתקן את תביעתה ולצרף את הנתבעים כיורשי המנוח. הנתבעים עתרו לדחיית התביעה על הסף ולביטול התיקון, בטענה כי הוא אינו צודק וכי אין להטיל עליהם אחריות למעשי אביהם. עם זאת, בית המשפט התיר את התיקון, תוך הכרה בתביעה כתביעת נזיקין רגילה והתחשבות בזכותה של התובעת לתקן את תביעתה ולהסיר את התואר. מאחר והתובע היה מתחת לגיל 28, נפלה התביעה תחת תקופת ההתיישנות ה"מיוחדת" הקבועה בסעיף 18א לחוק ההתיישנות, וממילא לא התיישנה. עם זאת, מאחר ששווי התביעה היה בסמכותו של בית משפט השלום, הורה השופט להעביר את התביעה לבית המשפט האמור ולדון בה כתובענה אזרחית עצמאית. עוד ציין השופט כי הנתבעים, כיורשים, נכללו כדין בתביעה וזכויותיהם בעיזבון כפופות לעילות התביעה נגד המנוח. התובע הונחה להגיש תביעה מתוקנת לבית משפט השלום בתוך 30 יום, והשופט בחר שלא לקצות הוצאות, והשאיר את שאלת ההוצאות לבית משפט השלום.