ת"א 16500-12-16

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב פרסום עיתונאי המשמיץ לכאורה את המבקש, שהוא יועץ משפטי לשעבר של רשות מקומית. המבקש ביקש צו מניעה זמני להסרת הפרסום המקוון, שהמשיב, העיתונאי, התנגד לו בנימוק של חופש הביטוי וחופש העיתונות. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לאסור את הפרסום עד לדיון מלא לגופו של עניין. השופט הכיר בחשיבותם של חופש הביטוי והזכות לשם טוב, וציין את חומרתה המיוחדת של הפגיעה במקרה זה, שכן המבקש הוא עורך דין ושומר סף. עם זאת, השופט הדגיש כי צווי מניעה זמניים הפוגעים בחופש הביטוי הם סעדים דרסטיים, הראויים רק במקרים חריגים. על המבקש היה הנטל להוכיח כי הגנתו של המשיב היא טענת סרק, דבר שהשופט קבע כי המבקש לא עשה. המשיב הסתמך על מקורות עיתונאיים וראיות שלא עלה בידו לחשוף במלואם בשלב זה. בית המשפט כיבד את החיסיון העיתונאי ומצא כי טענותיו של המבקש, לרבות אי קבלת תגובתו טרם הפרסום ומעמדו כשומר סף, אינן גוברות על זכותו של המשיב לחופש ביטוי. זאת ועוד, השופטת ציינה את חוסר יכולתו של המבקש להוכיח כי הגנתו של המשיב אינה ראויה. כתוצאה מכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, מתוך הבנה כי ההחלטה אינה שופטת מראש את נכונות הדברים או לגופו של עניין. השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והותירה אותן לדיון בתום ההליך.