ע"א 8133/03

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור שעניינו אחריות לפגיעה בעבודה שנגרמה למערער. המערערת עבדה בחברת שיווק (המשיבה מס' 1) ובפיקוחו של מנהלה (המשיבה מס' 2). בעת מילוי תפקידיו בחדר ילדים, נגרמו למערער פגיעות קשות בעיניו כתוצאה מגדר תיל נסתרת. בית משפט השלום מצא במקור את החברה אחראית לרשלנות בשל אמצעי בטיחות לקויים, אך לא את מנהלה באופן אישי. הפיצויים שנפסקו הופחתו ב-30% בגין רשלנות תורמת של המערערת. עם זאת, בית המשפט המחוזי חלק על דעותיו וקבע בדעת רוב כי המשיב מס' 2 נושא באחריות אישית גם בשל מעורבותו הישירה ואי אספקת ציוד בטיחות או אזהרות. לפיכך, הם הטילו על שני המשיבים את האחריות לפיצוי המערער. הערעור ביקש חבויות משותפות ומספר חבויות, ואילו הערעור שכנגד ערער על אחריותו האישית של המנהל. בית המשפט בחן עקרונות משפטיים הנוגעים לאחריות נזיקית של נושאי משרה בתאגיד, תוך הבחנה בין אשם תאגידי לאשם אישי. הוא הדגיש את אחריותם האישית של נושאי משרה במקרים של רשלנות, כאשר אמצעי בטיחות לקויים ואי חיזוי נזקי גוף. בית הדין אישר את ההחלטה כי שני המשיבים אחראים ביחד ולחוד לנזקים, והדגיש את הצורך בהרתעה אפקטיבית בנוהלי הבטיחות בעבודה. פסק הדין חיזק את חובתם של גופים תאגידיים ונושאי משרה בהם לשמור על סביבת עבודה בטוחה, כאשר האחריות האישית משתרעת על מעשים או מחדלים המובילים לפגיעה במקום העבודה.