ע"א 4816/20

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את הערעור שכנגד ולקבל באופן חלקי את הערעור העיקרי בעניין חישוב הפיצויים למנוח שהיו לו הכנסות לא מדווחות. פסק הדין נסוב סביב המורכבות של פסיקת פיצויים כאשר נתבעים רווחים לא מדווחים. בית המשפט מדגיש את נטל ההוכחה המוגבר המוטל על הנפגע לבסס טענות בדבר הכנסות לא מדווחות ומזהיר מפני שימוש בשכר כלכלי סטנדרטי לאמידת הכנסה זו. גם אם יוכח, יש להפחית מעט את ההכנסה הלא מדווחת בעת חישוב הפיצוי בשל סיכונים משפטיים ופוליסתיים פוטנציאליים. בית המשפט מבחין בין מצג שווא אקטיבי לבין אי דיווח פסיבי, ומתייחס לראשון בחומרה רבה יותר, במיוחד עבור עצמאים לעומת שכירים. החלטתו של בית משפט קמא נמצאה פגומה בחלקה, שכן היא העריכה יתר על המידה רווחים המבוססים על רווחים לא מאומתים מעסקי אביו של המנוח. כתוצאה מכך, הכנסתו של המנוח מכויילת מחדש לכ-8,500 ₪ לאחר התאמות הוצאות ומיסים. בנוסף, נדחו תביעות להפסדי פנסיה לעיזבון, לאור אופי עבודתו של המנוח כעצמאי והפוטנציאל לכפל פיצויים. בית המשפט מורה למשיבים לכסות את הוצאות המשפט של המערערים בסך 5,000 ₪, תוך שמירה על יתרת פסק הדין המקורי.