בר"ע 49799-03-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על בקשה לסעד זמני בעניין פיטורי עובד. העובד המדובר, חבר ועד העובדים, ביקש הגנה מפני פיטורים, בטענה שהרשות פיטרה אותו בשל פעילותו הארגונית לשיפור תנאי עבודתם של מורי ההונות. החלטת בית הדין שלא להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי מבוססת על עקרונות מבוססים המסדירים מקרים של פיטורים הקשורים לפעילות ארגון עובדים. על פי עקרונות אלה, נטל ההוכחה במקרים אלה נופל על המעסיק להוכיח כי הפיטורים היו מוצדקים משיקולים ענייניים ולא היו קשורים לפעילותו הארגונית של העובד. ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי במתן סעד זמני, מה גם שקביעותיו העובדתיות מבוססות על עדויות ומסמכים משכנעים. זאת ועוד, החלטת בית הדין האזורי להעניק לעובד סעד זמני, במקרה זה, המשך העסקתו עד למתן פסק דין סופי, מתיישבת עם הפסיקה הקיימת. פסיקה זו מכירה בפגיעה הקשה בחופש הארגוני המתרחשת במקרים כאלה ומחייבת בדרך כלל דרך פעולה זו, למעט בנסיבות חריגות. טענות הרשות, המתמקדות בערעור על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ועל החלת מאזן הנוחות, אינן משכנעות דיין כדי שבית המשפט יתערב בשלב זה, מה גם שההליך העיקרי נקבע למועד קרוב. בנוסף, בית המשפט מוצא לנכון לאפשר לבית המשפט המחוזי לבחון ביסודיות את מורכבותו העובדתית והמשפטית של התיק במהלך ההליך העיקרי. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והוצאות הבקשה יידונו בהליך העיקרי.