בר"מ 8250/10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בנוגע לתביעות פיצויים של בעלי קרקעות חקלאיות באזור השרון שנפגעו מסלילת כביש 9. התביעה הראשונית הוגשה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה לקבלת פיצויים לפי חוק התכנון והבנייה בגין נזקי הבנייה. הוועדה המקומית לא השיבה לתביעה במועד, מה שהוביל את המבקשים להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית בחיפה לקבלת פיצויים. ועדת הערר בחנה את השפעתן של שתי תכניות, המכונות התכנית הראשונה והשנייה, על מקרקעי המבקשים. הן ועדת הערר והן בית המשפט לעניינים מנהליים הגיעו למסקנה כי ניתן לזהות את הנזק לשלוש מתוך חמש החלקות על סמך התכנית הראשונה, ולכן תביעת המבקשים לפיצויים אינה תקפה בשל תקופת ההתיישנות. המבקשים ביקשו רשות לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך פסק הדין לא גילה כל עילה לכך. ועדת הערר, בהיותה גוף מקצועי, ובית המשפט לעניינים מנהליים בחנו לעומק את הטענות שהוצגו והגיעו להחלטה פה אחד כי התכנית הראשונה גרמה לנזק. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי החלטת ועדת הערר בעניין זה הייתה סבירה, במיוחד בהתחשב בכך שהמבקשים לא העלו בפני הוועדה ולו טענה של הליך תכנוני אחד. מכיוון שהיה זה גלגול שלישי של התיק, הערכאה הגבוהה יותר נטתה עוד יותר לכבד את החלטות הערכאות הקודמות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים סך של 10,000 ₪ כהחזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.