תפ"ח 1307-09-13

תקציר

הנאשמים, שני גיסים, הואשמו בקשירת קשר לסייע לאויב במלחמה ובניסיון לייצור אמצעי לחימה. נטען כי הם קשרו קשר עם חמדי רומאנה, בן דודו של נאשם 1, להכין מטען חבלה ולהניחו במקום הומה אדם בירושלים בכוונה להרוג יהודים. הנאשמים הכחישו תחילה את המיוחס להם, אך בהמשך תיקנו את הודאתם והודו ברוב העובדות בכתב האישום. נותרו שש נקודות מחלוקת בלבד, הנוגעות לפרטי התכנית ולתפקידם של הנתבעים. התביעה ביקשה להוכיח עובדות אלה באמצעות עדויות עדים והודאות שגבו הנאשמים במהלך חקירתם במשטרה. בית המשפט מצא כי הודאות הנאשמים קבילות שכן הן ניתנו מרצון. עוד נמצא כי עדויות הנאשמים בבית המשפט אינן אמינות ובעלות משקל מועט, בעוד שההודאות היו הגיוניות ועקביות מבחינה פנימית. ראיות חיצוניות איששו חלקית את ההודאות. באשר ליתר העובדות השנויות במחלוקת, מצא בית המשפט כי נאשם 1 הסכים להבריח את המטען לירושלים באוטובוסים, אך חמדי רק ביקש מנאשם 1 לברר את מחירי הנשק. עוד נמצא כי הנתבע 2 לא הסכים לקבל חומרי ניקוי לבריכה, ולא היו די ראיות להוכחת נקודה זו. בית המשפט קיבל את העובדה שהתקיימה פגישה בין הנאשמים לבין חמדי בראמאללה, בה דנו בתכנית המטענים, וכי נאשם 1 ביקש מנאשם 2 להשיג אקדח לביצוע פיגוע ירי בחיילי צה"ל. על סמך ממצאים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשמים אשמים בקשירת קשר לסייע לאויב במלחמה ובסיוע לניסיון לייצור נשק. הנאשמים היו שותפים עקיפים, שתרמו ליצירת תנאים לביצוע העבירה אך לא מבצעים ישירים. השופט צבי סגל, השופט בן ציון גרינברגר והשופט ארנון דראל שמעו את התיק והסכימו עם הכרעת הדין.