ת"א 29254-06-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שני הסכמים בין קיבוץ כפר מנחם לבין המועצה האזורית יואב בדבר העברת רצועת קרקע שחכר הקיבוץ לדורות לטובת הקמת קריית חינוך אזורית בשטח המועצה. לטענת הקיבוץ, הוא הסכים להעביר את הקרקע תמורת פיצוי כספי כאמור בהסכמים. המועצה, לעומת זאת, טוענת כי ההסכמים אינם מחייבים אותה בתשלום פיצויים כלשהם וכי תביעות הקיבוץ מוגבלות לחוק ההפקעות, לפיו הקיבוץ אינו זכאי לכל פיצוי. בית המשפט קבע כי מההסכמים עולה בבירור כוונת הצדדים כי הקיבוץ יקבל פיצוי כספי מלא אם פיצוי הקרקע לא ימומש. נסיבות כריתת ההסכם משנת 2010 והדחיפות שליוותה את התנהלות המועצה מלמדות כי המועצה הייתה מוכנה להעניק לקיבוץ קרקע או פיצוי כספי. בית המשפט מצא את עדויות נציגי הקיבוץ קוהרנטיות ומהימנות, ואילו עדויות המועצה היו מגמתיות ולא עקביות. בית המשפט דחה גם את טענת המועצה כי הוטעתה לחתום על הסכם 2015 וכי ההסכם אינו תקף, שכן הטענה סותרת את העובדות ואת עדי המועצה. באשר לעילות המשפטיות לפיצויים, קבע בית המשפט כי דיני ההפקעה אינם מזכים את הקיבוץ בפיצוי כלשהו, שכן השטח המופקע אינו עולה על 40% משטח החלקה. בית המשפט דחה גם את טענת הקיבוץ המבוססת על תיאוריית ההבטחה המנהלית, שכן יש להתייחס לתוכן ההסכמים בין הצדדים ולא להבטחה לכאורה מהעבר. עם זאת, בית המשפט קבע כי הקיבוץ זכאי לפיצוי על בסיס עקרונות עשיית עושר ולא במשפט וחוק החוזים. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי התחמקותה של המועצה מחובתה החוזית לשלם פיצויים, למרות ששיטת החישוב לא נקבעה, מהווה עשיית עושר שלא כדין. כמו כן, בית המשפט הורה למועצה לשלם את הסכום שהיה ראוי לשלם בעת כריתת החוזה, קרי שווי הקרקע בעת ההפקעה, שנקבע על 2,230,280 ₪. כמו כן פסק בית המשפט לקיבוץ הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 שקל, והורה למועצה לשלם מחצית מאגרות בית המשפט של הקיבוץ. הסכום הכולל של 2,633,906 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, ישולם בתוך 90 יום.