ת"פ 30587-04-14

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהפרות של שלושה חוקי עבודה בישראל: חוק הגנת השכר, חוק עבודת נוער וחוק שכר מינימום. הנאשמים, שניהלו אולם אירועים, הואשמו באי מסירת תלושי שכר לעובד, בהעסקת נערים שלא כדין ובאי עמידה בדרישת פקח. בית המשפט, לאחר ששקל את ערכם החברתי של דיני העבודה המגנים, את מדיניות הענישה בעבירות אלה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, קבע את טווח הענישה המתאים לכל עבירה. עבור התאגיד הנתבע, טווח זה היה בין 5,000 ל-29,200 ₪ בגין עבירות על חוק עבודת הנוער, ו-3,000 ₪ עד 7,300 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר. עבור הנתבע היחיד, נושא משרה בתאגיד, הטווחים היו מחצית משל התאגיד, כלומר 2,500 עד 21,900 שקל ו-1,500 עד 3,650 שקל, בהתאמה. בקביעת העונש בפועל התחשב בית המשפט בנסיבות מקלות, לרבות היעדר הרשעות קודמות של הנאשמים, קבלת אחריותם, קשייהם הכלכליים ואי ייצוגם בבית המשפט. כתוצאה מכך נקנס הנתבע בתאגיד ב-23,000 ש"ח, והנאשם היחיד ב-12,000 ש"ח, שניהם ישולמו בתשלומים. כמו כן נדרשו הנתבעים לחתום על התחייבות לקיום חוקי העבודה בעתיד, עם קנסות כספיים במקרה של הפרה. הכרעת הדין נועדה לאזן בין מיצוי הדין עם הנאשמים לבין שיקולי שיקום וההשפעה הכלכלית של העונש.