ת"א 3798/05

תקציר

התובע, מתווך מקרקעין מורשה, תבע את הנתבעים, בעלי דירה בשלומית, בדמי תיווך לאחר שהנתבעים מכרו את דירתם מבלי לערב את התובע בעסקה. התובע והנתבעים חתמו על הסכם לשירותי תיווך עם סעיף בלעדיות, המזכה את התובע בתשלום אם הדירה תימכר במהלך תקופה של 11 חודשים. התובע טען כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שמכרו את הדירה ללא מעורבותו ודרשו תשלום של 2% בתוספת מע"מ. הנתבעים טענו מנגד, כי חוסר שקידתו של התובע גרם להם למכור את הדירה במחיר נמוך משווי השוק שלה. בית המשפט מצא לטובת גרסת התובע לאירועים, קבע כי הסכם הבלעדיות מחייב את שני הנתבעים וציין בבירור את זכאותו של התובע לתשלום גם אם הדירה נמכרה ללא מעורבותו הישירה. התובעת ביצעה פעולות שיווקיות, לרבות תליית שלט "למכירה" על הנכס, ופעלה בשקידה סבירה. עם זאת, הרוכש לא היה תוצאה של מאמצים אלה. למרות זאת, בית המשפט קבע כי הסכמת הצדדים, לרבות סעיף הבלעדיות, תקפה וניתנת לאכיפה. בית המשפט פירש את הדין החל, חוק מתווכי מקרקעין, כמאפשר לצדדים להסכים חוזית כי המתווך יקבל עמלה גם מבלי להיות הגורם היעיל לעסקה. הכרת המחוקק בהסכמי בלעדיות ובחוק המתוקן תמכו בפרשנות זו. כמו כן, דחה בית המשפט את תביעתם שכנגד של הנתבעים בגין רשלנות ונזקים שנגרמו להם, וקבע כי התובע פעל בשקידה. התביעה שכנגד התבססה על הפסדים ספקולטיביים ונעדרה ראיות מספיקות. לפיכך קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם לתובע את העמלה המוסכמת בסך 2,350 ש"ח, הצמודה למדדי המחירים לצרכן, בתוספת ריבית ומע"מ. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו של התובע. התביעה שכנגד נדחתה ללא הוצאות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 4.3.2007.