דב"ע מז/43 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה למתן צו מניעה זמני העוצר את השעייתו של עובד מדינה, מר חיים ויצמן, שעבד כאחות-סגנית מפקחת חדר ניתוח בבית החולים פוריה. ההשעיה התבקשה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות בעקבות דו"ח חמור מאוד של ועדת חקירה שמונתה על ידו. החקירה נפתחה בעקבות תלונה של ד"ר יעקב אידלסון נגד ויצמן. לאחר חודשיים שלח המשנה למנכ"ל משרד הבריאות לויצמן מברק בו הודיע לו על הכוונה להשעותו בדחיפות, בהתאם לממצאי החקירה, וזימן אותו לפגישה כדי להציג את טענותיו. ויצמן דרש את הממצאים, אך לא הגיע לפגישה הראשונה. בסופו של דבר הוא נפגש עם המשנה למנכ"ל, וזה הודיע לו על ההאשמות ועל השעייתו הדחופה. לאחר מכן הגיש ויצמן תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה להתנגד להשעייתו וביקש צו מניעה זמני, שניתן. פסק הדין מנתח את תחולתו של סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, המאפשר השעיה דחופה של עובד מדינה על יסוד חשדות חמורים לעבירות משמעת זדוניות וחמורות. בית הדין מגיע למסקנה כי סעיף 48 הוא סעד ביניים העומד לרשות הרשויות לטיפול מהיר בבעיות משמעת של עובדים. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי המנכ"ל אכן עיין בדו"ח החקירה, כאמור במכתב ההשעיה, והמשיב לא הביא ראיות מספיקות לסתור זאת. בנוסף, בית המשפט מציין כי המשיב הסתיר בבקשתו לסעד מן היושר מספר עובדות, אך אלה לא היו משמעותיות דיין כדי לסרב לסעד האמור. פסק הדין מותח ביקורת גם על אוזלת ידם ואוזלת ידם של גורמי משרד הבריאות בטיפול במצב ועל הליכי הביניים המיותרים שעיכבו את ההליך המשפטי. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, וצו המניעה נגד ההשעיה מבוטל, אם כי החלטה זו מגיעה מאוחר מדי שכן תקופת ההשעיה בת 14 הימים כבר חלפה. עוד צוין בפסק הדין כי אין להשיב את עמדת המשיב, אך פסק הדין הוא תיאורטי בעיקרו, והמשרד חופשי להמשיך בהליכים משמעתיים.