ת"א 33779-02-20

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת בדרישה לפיצוי על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות בגין שני אירועים נפרדים שגרמו לפגיעה. האירוע הראשון גרם לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%, אשר בפוליסת הביטוח נקבע כי הפיצוי ישולם רק אם שיעור הנכות יעלה על 10%. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת בעניין זה, שכן תנאי הפוליסה היו ברורים ונכות התובע לא הייתה מזכה בפיצוי. האירוע השני הסתיים בשבר בעצם הבריח. על פי תנאי הפוליסה, הדבר מזכה את התובע ב-10% מסכום הביטוח הנקוב לשברים. הנתבעת לא חלקה על התחייבות זו אך לא שילמה את הסכום בתום לב. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 7,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה ממועד מסירת התביעה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם ריבית מיוחדת בסך 2,000 ₪, שכר טרחת עורך דין והחזר עבור חוות הדעת המומחה של התובע והוצאות משפט. החלטה זו התקבלה על יסוד חוסר תום הלב של הנתבע בכך שלא שילם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בשלב מוקדם יותר של ההליך. בית המשפט נקט משנה זהירות בפסיקת ריבית מיוחדת והפחית את הסכום מהמקסימום המותר, בשל השלב המאוחר בו נקבע הסכום שאינו שנוי במחלוקת, האיחור של התובע בהודעה לנתבע על האירוע, והפיצוי הנמוך יחסית הכרוך בכך. לסיכום, הורה השופט לקבל את תביעת התובע באופן חלקי, כאשר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הנקובים. ההחלטה גם אישרה מחדש את החובה לוודא את תנאי הביטוח ואת ההשלכות של אי קבלת הפוליסה, תוך דחיית טענות התובע בדבר תיאורים מטעים בפוליסת הביטוח ותרמית מצד הנתבעת.