ע"פ 3116/99

תקציר

יהודה גיל, פנסיונר המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הורשע בריגול וגניבה על ידי עובד ציבור ונידון לחמש שנות מאסר. גיל יצר קשר עם קצין בכיר בצבא סוריה בשנת 1974 וקיבל ממנו מידע שאותו העביר לממונים עליו. בין השנים 1991 ל-1997 החל גיל למסור מידע כוזב לממונים עליו, הוסיף המצאות משלו למידע שמסר הקצין הסורי ולעיתים בדה אותן לחלוטין. בנוסף, חלק מהכסף שקיבל מהמוסד עבור הקצין הסורי נותר ברשותו. גיל ערער על ההרשעה וטען כי יסודות העבירות לא הוכחו, וכי היסוד הנפשי הנדרש להרשעה לא התקיים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. גיל היה מוסמך למסור מידע, אך לא ליצור אותו יש מאין או לשנותו, ומעשיו נעשו ללא סמכות חוקית. היסוד הנפשי בעבירת הריגול הוא הכוונה לפגוע בביטחון המדינה, אותה ניתן להחליפה במודעות להסתברות ההסתברות לפגיעה. הוכח כי גיל היה מודע לסיכון שבהתנהלותו. כותרת העבירה ("ריגול") אינה מצמצמת את מרכיביה, והעבירה המתוארת בחוק כוללת מעשים החורגים מההבנה העממית של "ריגול". גם הערעור על הרשעתו בגניבה נכשל, שכן גיל שמר מרצונו את הכסף ברשותו ללא רשות. הנסיבות המקלות באשמתו של גיל נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי במהלך מתן גזר הדין, ובית המשפט מצא כי העונש שהוטל היה מאוזן וראוי. לפיכך, הערעור נדחה במלואו, וגזר הדין אושר.