בר"ע 1194/01

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 1.3.2000, שקבעה כי לא חלה הרעה במצבו של המבקש בעקבות תאונת עבודה בשנת 1990. המבקש מנסה לערער על החלטה זו, בטענה כי חלה הידרדרות במצבו מאז שנת 1995, וכי היה על הוועדה להשוות את ממצאיה הרפואיים הנוכחיים לממצאיה של ועדה קודמת משנת 1993 כדי לקבוע זאת. אולם, בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה זו בקובעו כי הוועדה משנת 2000 עמדה בהנחיות שנקבעו בפניה וכי טענת המבקש אינה מתאימה לשלב זה של ההליך, במיוחד נוכח הדיונים הרבים שכבר התקיימו. בית המשפט קבע כי פעולות הוועדה היו תקינות מבחינה משפטית, שכן הן התבססו על פסיקה משנת 1999, וכי ממצאי הוועדות המאוחרות יותר תמכו בטענה כי לא חלה הידרדרות. עוד ציין בית המשפט כי הקריטריונים לקביעת הנכות מבוססים על בדיקות קליניות, שלא הצביעו על הגבלת תנועה משמעותית מספיק כדי להצדיק דירוג נכות גבוה יותר. גם טענת המבקש כי יש להתחשב בממצא רפואי קודם בדבר פגיעה בשרירי האינדוקציה נדחתה, שכן הוועדה האחרונה העדיפה ממצאים רפואיים שונים. בפסק הדין נקבע כי בקשת הערעור של המבקש נדחתה, וכי אם חלה החמרה במצבו, הוא יוכל להגיש בקשה מחודשת לדיון חוזר.