ת"א 24584-09-19

תקציר

המחלוקת בין חברת ביטוח למבוטחה נסובה סביב פרשנות פוליסת הביטוח לגבי תקופת הביטוח והיקף הכיסוי. המבוטח, שמיזג לאחרונה את חברתו עם Ability, ביקש כיסוי ביטוחי לתביעות ותביעות שונות שהוגשו נגדו במסגרת תפקידו כדירקטור. חברת הביטוח סירבה לספק כיסוי לרוב התביעות בטענה שהן חורגות מתנאי הפוליסה. הסוגיה המרכזית הייתה האם המעשים הרשלניים המיוחסים למבוטח התרחשו בתוך תקופת הביטוח והאם הם קשורים לתפקידו כדירקטור ביכולת, כמפורט בפוליסה. בית המשפט פירש את פוליסת הביטוח באמצעות כללי פרשנות חוזה כלליים, לטובת המבטח במקרים של עמימות. נמצא כי הכיסוי הביטוחי נועד ל-Ability ולחברות הבנות שלה - החברה שזה עתה הוקמה - ולא חל על פעילויותיו הקודמות של המבוטח. המועד הרטרואקטיבי הנקוב בפוליסה פורש כתנאי מרחיב, המכסה את פעילותה של אביטי ממועד מסוים ואילך. כמו כן, רבות מהתביעות יוחסו לפעולות המבוטח לפני המועד הרטרואקטיבי, וחלקן הוחרגו במפורש בפוליסה. לפיכך, חברת הביטוח לא הייתה חייבת לספק כיסוי למרבית התביעות. עם זאת, חלק מהתביעות נגעו לפעולות המבוטח כדירקטור ביכולת לאחר המועד הרטרואקטיבי, וחברת הביטוח נדרשה לספק כיסוי חלקי לתביעות אלה. בית המשפט הורה לחברת הביטוח לשלם למבוטח 500,000 ₪ נוספים עבור חלקה בהליך הרלוונטי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נדרשה חברת הביטוח להחזיר למבוטח הוצאות בסך 100,000 ₪.