עת"מ 22310-02-22

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט למנוע מהמשיבה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים בגין חוב עירוני שנצבר לאביו המנוח של העותר. החוב מתוארך לשנות התשעים והמשיבה לא אכפה באופן אקטיבי את הגבייה, בשל נסיבותיו החברתיות של המנוח. העותרת טענה כי החוב התיישן וכי יש להחיל את תקופת ההתיישנות, ואילו המשיבה טענה כי פעולותיה האחרונות לרישום שעבוד על הנכס מאפסות את תקופת ההתיישנות. בית המשפט בחן את עקרונות המשפט המינהלי בכל הנוגע להתיישנות ושיהוי ביחס להליכי גבייה מנהליים. נמצא כי המשיבה התמהמהה באופן משמעותי בפתיחת הליכי גבייה, ולצד מדיניותה להימנע מאכיפה אקטיבית, גרמה לעותרת לצפות באופן סביר כי החוב לא ימיע. למרות שגם העותר התמהמה בהגשת העתירה, מצא בית המשפט כי התנהלותו של המשיב גוברת על שיקול זה. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת העותר, קיבל את העתירה ומנע מהמשיבה להמשיך בהליכי גבייה מנהליים בגין החוב. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.