ת"ק 11777-07-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ת"ק 11777-07-21 מועלם נ' י. שפירא ושות' עורכי דין ואח'** **1. רקע עובדתי והטענות המרכזיות:** התביעה הוגשה על ידי התובע, מר ברק מועלם, כנגד עיריית רמת גן (להלן: "העירייה") ומשרד עורכי הדין י. שפירא ושות' (להלן: "הנתבעת"). עילת התביעה נובעת מהטלת עיקולים על חשבונותיו של התובע, אשר לטענתו בוצעה שלא כדין, וכללה חיוב כפול. * **גרסת התובע:** התובע חב חוב ארנונה לעירייה. דצמבר 2019 נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל. ביוני 2020 הגיע להסדר תשלומים עם העירייה, שילם באמצעות שיקים שנפרעו במלואם. אולם, לאחר מכן הוטלו עיקולים על חשבונותיו בבנקים, אשר גרמו לו לנזקים, לרבות לשון הרע, עוגמת נפש, וטרחה. הוא טוען כי הובטח לו שההליכים יבוטלו, אך בפועל נמשכו כספים מחשבונו. * **גרסת הנתבעות:** התובע לא שילם את חוב הארנונה במועד. לאחר שהומצא לו מכתב התראה, הוגשה תביעה בלשכת ההוצאה לפועל. התובע לא הגיש התנגדות. ביוני 2020 מסר שיקים לעירייה לתשלום קרן החוב ואגרת פתיחת התיק, אך הובהר לו כי עליו להסדיר את שכר טרחת הנתבעת בנפרד. משלא הסדיר את שכר הטרחה, המשיכו הנתבעות בהליכי ההוצאה לפועל, לרבות הטלת עיקולים. הנתבעות טוענות כי לא בוצע חיוב כפול, וכי גבו את הקרן, האגרה, שכר הטרחה וההוצאות כדין. **2. דיון משפטי וניתוח הלכות:** בית המשפט, מפי כבוד השופטת דלית ורד, בחן את טענות הצדדים והגיע למסקנותיו כדלקמן: * **הסדר תשלומים מול העירייה:** * **קביעות עובדתיות:** בית המשפט קבע כי אין חולק שהתובע הגיע להסדר תשלומים עם העירייה, במסגרתו מסר 5 שיקים עתידיים על סך כולל של 5,840 ₪, אשר נפרעו במלואם. הוסכם שהחוב לעירייה סולק. * **עקרון ההגינות והתום לב של רשויות ציבוריות:** בית המשפט הדגיש את החובה החלה על רשות מקומית, ככל רשות ציבורית, לנהוג ביושר, בהגינות ובתום לב כלפי הציבור. במקרה זה, נקבע כי גם אם נציג העירייה (מר מזרחי) טען שההסדר לא היה "על דעת העירייה", אין בכך כדי לגרוע מההסדר שהושג בפועל, וכי היה על העירייה להודיע לתובע במפורש אם בכוונתה להמשיך בהליכים, למרות מסירת השיקים. * **חובת זהירות מוגברת:** בית המשפט הפנה לפסיקה הקובעת כי ככל שהסמכות הנתונה בידי גוף ציבורי רחבה יותר, כך מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת בעת הפעלתה. * **שכר טרחת הנתבעת:** * **הסדר נפרד:** בית המשפט קיבל את הטענה כי ההסדר מול העירייה היה לקרן החוב והאגרות, בעוד ששכר הטרחה של הנתבעת היה אמור להיות מוסדר בנפרד. * **"עדות כבושה" וסתירות:** בית המשפט פסל את עדותה של גב' חלי (מטעם הנתבעת) בנוגע לסכום שכר הטרחה שנדרש במועד מסוים, שכן טענה זו עלתה לראשונה בעדותה ולא נטענה בכתב ההגנה, והיא סותרת מסמכים שהוצגו. בית המשפט ראה בכך "עדות כבושה". * **הכרה בהסדר לתשלום שכר טרחה:** הודעה שנשלחה לתובע על ידי הנתבעת, שבה נדרש להפקיד סך של 548 ₪, נתפסה כהוכחה לכך שקיים "הסדר" לתשלום שכר טרחה. * **סוגיית העיקולים וההקפאה:** * **עיקול שלא בהתאם לסכום החוב:** נקודת המחלוקת המרכזית היא הטלת העיקולים בסך 6,086 ₪ על חשבונות התובע, כאשר החוב שטרם הוסדר היה שכר טרחה של 548 ₪. בית המשפט ראה בכך "שרירות לב". * **העיקול הוטל לאחר פירעון שיקים:** בית המשפט ציין כי העיקולים הוטלו ב-4.8.2020, לאחר שהשיק הראשון שמסר התובע נפרע. לא בוצעה הקטנת קרן בתיק עד אז, וסכום החוב נותר גבוה. ההקפאות בוצעו ללא התאמה לסכום החוב האמיתי שנותר. * **הקטנות קרן שלא בהתאם:** בית המשפט מצא כי גם לאחר שהתבצעו הקטנות לקרן החוב, הן לא תאמו את מלוא הסכומים ששולמו על ידי התובע באמצעות השיקים. * **ביטול עיקול מאוחר:** צוין כי ביטול העיקול בבנק מזרחי טפחות בוצע זמן רב לאחר מימוש סכום העיקול. * **סוגיית לשון הרע:** * **הגדרת לשון הרע:** בית המשפט פירט את הגדרת לשון הרע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, והדגיש כי הטלת עיקול על חשבון בנק מהווה פגיעה בשם טוב, משום שהיא מציגה את החייב כמשתמט מתשלום חובות. * **יסוד הפרסום:** הודעות העיקול שנשלחו לשני בנקים מהוות פרסום. * **הגנות:** נבחנו הגנות שונות בחוק, ובפרט הגנת הפרסום המותר (סעיף 13(9)) והגנת תום הלב (סעיף 15). * **דחיית ההגנות:** בית המשפט דחה את ההגנות הללו במקרה זה. נקבע כי הנתבעת לא פעלה בזהירות, בהקפדה ובתום לב, ולא היתה הצדקה להטלת עיקולים בסכומים כה גבוהים, כאשר החוב האמיתי היה נמוך בהרבה. האפשרות להמתין לפירעון מלא של השיקים ואז לגבות את שכר הטרחה, או להקטין את העיקול לגובה שכר הטרחה בלבד, לא נוצלה. * **פיצוי ללא הוכחת נזק:** בית המשפט פסק פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א לחוק), בהתאם להלכה הפסוקה, וקבע כי מטרת הפיצוי היא להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא הפרסום. * **סכום הפיצוי:** נקבע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין לשון הרע, תוך התחשבות בכך שאביו של התובע שילם את שכר הטרחה באיחור, וכן בכך שהעיקול הוצא על ידי הנתבעת ולא העירייה. * **סוגיית הגבייה הכפולה:** * **אי הוכחת טענת גבייה כפולה:** בית המשפט דחה את טענת התובע לגבייה כפולה, שכן השיקים נפרעו, והיתרה שהוחזרה לתובע (1,444 ₪) לא היתה חלק מגבייה כפולה, אלא החזר יתרה. **3. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **התנהלות תקינה של רשויות ציבוריות:** פסק הדין מדגיש את חובת הרשות הציבורית (העירייה) לנהוג בתום לב, בהגינות ובזהירות, גם בעת גביית חובות. הוא מעניק משקל רב להסדרים המושגים עם התושבים, גם אם אינם מפורטים בצורה מושלמת. * **אחריות עורכי דין בניהול הליכי גבייה:** פסק הדין מטיל אחריות על משרד עורכי הדין (הנתבעת) בהתנהלותו בעת ניהול הליכי ההוצאה לפועל. השופטת קבעה כי הנתבעת לא פעלה באופן סביר בהטלת העיקולים, ולא ניצלה את האפשרויות להקטין את הפגיעה בתובע. * **פרשנות "הסדר" ו"עדות כבושה":** בית המשפט בחן בקפידה את הראיות כדי לקבוע אם הושג הסדר. דחיית עדותה של גב' חלי כ"עדות כבושה" מדגימה את חשיבות עקביות הגרסאות והצגת כל הראיות בכתב ההגנה. * **הגנה על שם טוב מפני עיקולים שלא כדין:** פסק הדין מאשש את ההלכה הפסוקה לפיה הטלת עיקול על חשבון בנק מהווה פגיעה בשם הטוב, ומאפשר פסיקת פיצוי בגין לשון הרע גם ללא הוכחת נזק ממון, במקרים בהם העיקול אינו מוצדק או מטיל פגיעה מיותרת. * **נטל ההוכחה על המקבל את שכר הטרחה:** הנטל הוכחה היה על הנתבעת להוכיח את זכותה לשכר הטרחה ואת אופן גבייתו, ובמקרה זה, התובע הצליח להוכיח כי הנתבעת לא פעלה כראוי. **4. סוף דבר:** בית המשפט פסק לטובת התובע סך של 5,000 ₪ בגין לשון הרע, ו-700 ₪ בגין הוצאות. סכומים אלו מהווים הכרה בכך שהנתבעת לא פעלה כשורה בהליכי הגבייה, הטילה עיקולים שלא כדין, וגרמה לתובע נזק למוניטין ולעוגמת נפש, אף שהטענה לגבייה כפולה נדחתה.