תה"ג 17222-02-17

תקציר

פסק הדין משרטט את המסגרת הנורמטיבית המסדירה את הליכי ההסגרה בישראל, ובפרט את חוק ההסגרה. על פי חוק זה, הסגרה מותרת כאשר לישראל יש הסכם עם המדינה המבקשת, העבירה שבוצעה דינה מאסר, וקיימת הדדיות ביחסי ההסגרה. חריגים להסגרה כוללים הפרות של תקנת הציבור או של האינטרסים החיוניים של ישראל. נטל ההוכחה לקביעת חריגים אלה מוטל על הנתבע. במקרה זה בחן בית המשפט שלוש טענות שהעלה הנאשם. ראשית, בית המשפט מצא כי הנאשם לא סיפק ראיות מספיקות כדי להוכיח כי שלומו, או של משפחתו, יהיה בסכנה אם יוסגר לרוסיה. הטענות היו ספקולטיביות ולא נתמכו בראיות משמעותיות, למעט עדותו של הנאשם בדבר פגיעה פיזית בשנת 2011 ואיומים אנונימיים. בית המשפט הניח כי הרשויות הרוסיות יוכלו להגן עליו מפני סכנות אלה. שנית, בית המשפט התייחס לטענה בדבר הפעלת "סוכן ומדיח כלים" ברוסיה והפרה אפשרית של זכותו של הנתבע להליך הוגן. בית המשפט ציין כי השימוש בסוכן על ידי הרשויות הרוסיות היה מוצדק לאור החשדות סביב מעורבותו של הנאשם בסחר בסמים. בית המשפט קבע כי הסטנדרטים להפעלת סוכנים בישראל לא הופרו וכי זכותה של הנתבעת להליך הוגן לא תיפגע. שלישית, בית המשפט שקל את העונש הצפוי ואת תנאי המאסר שיעמדו בפני הנאשם ברוסיה. בית המשפט ציין כי משך המאסר משתנה ממדינה למדינה, והשוואת העונשים הצפויים בין תחומי שיפוט תהפוך את אמנות ההסגרה לחסרות משמעות. עוד קבע בית המשפט כי תנאי הכליאה ברוסיה אינם מפרים את תקנת הציבור הישראלית. התנאים עשויים להיות לא נעימים, אך הם אינם מגיעים לרמה שתצדיק סירוב להסגרה. מאחר שהנאשם לא הוכיח כי יוטל עליו מאסר ממושך יותר או כי הטיפול בו יפגע בזכויות אדם, נדחתה גם טענה זו. בנוסף, בחן בית המשפט את טענתו של הנאשם לאזרחות ותושבות ישראלית, אשר תקנה לו את הזכות לחזור לישראל לצורך ריצוי עונשו. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנאשם לא היה אזרח או תושב ישראל בעת ביצוע העבירה, וזיקתו לישראל נבעה בעיקר מהתגוררות משפחתו שם. לכן, הוא לא היה זכאי לחריג זה. לסיכום, בית המשפט קיבל את בקשת ההסגרה והכריז על הנאשם כבר הסגרה לרוסיה. הנאשם חויב להישאר במעצר עד להסגרתו בפועל ושמר לעצמו את הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות הנאשם ובאי כוח שני הצדדים.