עע"מ 18608-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שנמסרו בלבד: **הקדמה** פסק הדין עסק בערעור שהוגש על ידי המערער (פלוני) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את עתירתו לבטל את תוצאות בחינת לשכת עורכי הדין ודרש כי יזכה ברישיון עריכת דין. הערעור הוגש לבית המשפט העליון (המשנה לנשיא נעם סולברג, השופט יחיאל כשר והשופטת רות רונן). **רקע עובדתי מרכזי** המערער, אדם בן 60 עם 30 שנות ניסיון משפטי, סיים לימודי משפטים והתמחות, אך נכשל בחמש בחינות הסמכה של לשכת עורכי הדין שנערכו במהלך שנת 2024, כולל הבחינה האחרונה בדצמבר 2024, בה קיבל ציון 51 (לאחר הורדת רף הציונים מ-60 ל-56). המערער טען למספר פגמים בהליך הבחינה, לרבות: 1. **התאמות למגבלות:** טענה כי הלשכה לא סיפקה לו את ההתאמות הנדרשות בשל גילו ומצבו הבריאותי, בניגוד לחובתה על פי תקנה 18ד לתקנות סדרי הבחינות. לטענתו, היה מקום להוסיף לו נקודות למטלת הכתיבה. 2. **שיטת הערכת מטלת הכתיבה:** טענה כי הלשכה עושה שימוש לרעה במטלת הכתיבה לצורך הורדת ציונים באופן שרירותי, וכי הבודקים אינם עצמאיים ומנוסים מספיק. 3. **התנהלות הלשכה בנוגע להשגות ועררים:** טענה כי הלשכה אינה משיבה להשגות ועררים, בניגוד לתקנה 18ה לתקנות סדרי הבחינות. 4. **מבנה הבחינה ואחוזי המעבר:** טענה כי מבנה הבחינה, אופן עריכתה ובדיקתה יוצרים חוסר הוגנות, במיוחד כלפי נבחנים עם מוגבלויות, וכי אחוזי המעבר הנמוכים מעידים על בעיה רוחבית. 5. **הליכים משפטיים ומנהל תקין:** טענות לגבי חוסר תום לב, שימוש לרעה בתפקיד, היעדר ועדה מוסמכת לבדיקת הבחינות, ומינוי בלתי חוקי של נושאי תפקידים בכירים. 6. **פגיעה בזכויות:** טענה כי התנהלות הלשכה פוגעת בזכותו החוקתית לכבוד האדם, לשוויון ולחופש העיסוק. **החלטות בתי המשפט הקודמים** * **בית המשפט המחוזי:** דחה את עתירת המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי חלק מהטענות לוקות בשיהוי ניכר, וכי הטענות הנוגעות לחלק מהבחינות הישנות אף נדחו על הסף בשל כך. כמו כן, בית המשפט המחוזי בחן את הטענות לגופן, ודחה אותן, בין היתר, תוך הסתמכות על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון (כמו בעניין פומס) לגבי חובת ההנמקה במטלות כתיבה, וכן דחה את הטענות בדבר היעדר ועדה בוחנת, מבנה הבחינה, אחוזי המעבר, רמת הבודקים, והתאמות למגבלות. בית המשפט קבע כי החל מיוני 2024 ניתנה למערער תוספת זמן, שהיא ההתאמה שניתן להעניק, ותוספת ניקוד אינה בסמכות הוועדה. * **סוגיית השיהוי:** בית המשפט המחוזי מצא כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, אף בהתחשב במגבלות המערער. * **פגם פרוצדורלי:** בית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו לפני שתמה תקופת התגובה של המערער לבקשת הסילוק על הסף, אך לאחר מכן דחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין, וקבע כי העתירה נדחתה גם לגופה. **ניתוח משפטי בפסק הדין של בית המשפט העליון** בית המשפט העליון החליט לדחות את הערעור, ללא צורך בתשובה, על פי סמכותו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. 1. **פגם פרוצדורלי (אי מתן זכות טיעון מלאה):** * **הכרה בפגם:** השופט כשר הכיר בכך שבית המשפט המחוזי אכן נתן את פסק דינו לפני שתמה תקופת התגובה של המערער לבקשת הסילוק על הסף. * **השפעת הפגם:** למרות הפגם, נקבע כי אין בו כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, מאחר שהעתירה נדחתה גם לגופה, וכן משום שהמערער עצמו הודה בשיהוי בהגשת העתירה. כמו כן, הובהר כי בתשובה לבקשת הסילוק על הסף, ניתן היה להתייחס לטענות הסף בלבד, ולא לגופו של עניין, מה שמצמצם את הפגיעה בזכות הטיעון. 2. **שיהוי ניכר בהגשת העתירה:** * **עקרון השיהוי:** נקבע כי התקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים קובעת חובת הגשת עתירה בלא שיהוי, לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים ממועד פרסום ההחלטה או היוודע העותר עליה. * **החלת העיקרון:** גם אם מקבלים את טענת המערער כי נודע לו על הציון ב-12.3.2025, היה עליו להגיש את העתירה לא יאוחר מסוף אפריל 2025. העתירה הוגשה ב-13.7.2025, מהווה שיהוי ניכר, אף בהתחשב במגבלות המערער. * **חידוש/הדגשה:** השופט כשר הדגיש כי גם לאחר מתן פסק הדין, ניתנו למערער הזדמנויות נוספות להשיב לטענות הסף (הן בבקשה לביטול פסק הדין והן בהחלטה מאוחרת יותר). 3. **היעדר סמכות עניינית:** * **הבחנה בין החלטת השר ליישום:** הודגש כי סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בשילוב עם פרט 21(5) לתוספת הראשונה, מחריג מסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים החלטות של שר המשפטים הנוגעות להסדרת עיסוק לפי חוק לשכת עורכי הדין. * **החלת העיקרון:** טענות המערער כנגד מבנה הבחינה ותנאי כשירות הבודקים, המעוגנים בתקנות סדרי הבחינות (שנקבעו על ידי שר המשפטים), נדחו על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. * **חידוש/הדגשה:** הטענה לגבי שר המשפטים כמשיב רלוונטי הועלתה גם בהקשר של תקיפת התקנות עצמן, כפי שנעשה בפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 9075/15). 4. **היקף ההתערבות השיפוטית בבחינות מקצועיות:** * **עקרון יסוד:** בית המשפט העליון חזר על הלכתו הוותיקה לפיה הוא אינו נוהג להתערב באופן דרסטי בשיקול דעתן של ועדות בחינה מקצועיות, כגון זו של לשכת עורכי הדין. ההתערבות תיעשה רק במקרים של חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני או חוסר מידתיות (כפי שנקבע בע"א 3930/94 ג'זמאוי). * **יישום:** המערער לא הצביע על פגם כאמור בפעולות המשיבים. 5. **טענות לגבי הוועדה הבוחנת:** * **קביעות עובדתיות:** בית המשפט המחוזי קבע שהמערער לא ביסס את טענותיו לגבי היעדר ועדה בוחנת או מעורבות פסולה של הלשכה. * **אי התערבות:** בית המשפט העליון לא מצא מקום להתערב בקביעות אלו. 6. **טענות לגבי מטלת הכתיבה:** * **הלכה קיימת:** הובהר כי הלכה פסוקה היא (בעניין פומס ועניין פרץ) כי אין חובה לנמק באופן ספציפי כל החלטה לגבי ערר על ציון במטלת כתיבה, בין היתר בשל סד הזמנים ואופי הבדיקה. * **אי מיצוי הליכים:** נקבע כי בנסיבות המקרה, המערער לא הגיש השגה או ערר כדין על ציונו במטלת הכתיבה בבחינת דצמבר 2024, ולכן הטענות לגבי ההנמקה הופכות לבלתי רלוונטיות, ואף ניתן היה לדחותן על הסף בשל אי-מיצוי הליכים. * **הדגשה:** טענותיו של המערער בנוגע לאיכות כתיבתו מול הציון שקיבל אינן די בהן כדי לקבל את הערעור. 7. **טענות לגבי התאמות למגבלות:** * **הכרה בחובת התאמה:** תקנה 18ד(א) לתקנות סדרי הבחינות קובעת את חובת הוועדה הבוחנת להסדיר התאמות לנבחנים עם מוגבלויות. * **יישום בעניינו:** נקבע כי החל מיוני 2024 ניתנה למערער תוספת זמן, ובנוסף בקשתו לשבת בחדר שקט יותר נענתה. לא הוכח כי נדחו בקשות להתאמות נוספות. * **חידוש/הדגשה:** השופט כשר הדגיש כי התנהלות הלשכה בעניינו של המערער מדגימה התייחסות רצינית לבקשות להתאמות, ולא היעדר התחשבות. כמו כן, הודגש כי הסעד של קביעה כי המערער עבר את הבחינה בשל אי קבלת כל ההתאמות הנדרשות, נדחה פעמים רבות בעבר. * **הבהרה:** נותר למערער להגיש בקשות להתאמות נוספות בהתאם להנחיות. 8. **הוצאות משפט:** * **עקרון התערבות מוגבלת:** נקבע כי ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות לגבי הוצאות משפט רק במקרים חריגים, והמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. 9. **סיום:** * הערעור נדחה, וכך גם הבקשה לצו ביניים. * לא נפסקו הוצאות, מתוך הבנה לתסכולו של המערער. * החלטת הרשמת מיום 23.1.2026, שקבעה הגשת תשובה וקיום דיון, בוטלה. **עקרונות משפטיים וחידושים (כפי שעולים מהפסק דין)** * **איזון בין זכויות הליך הוגן לבין יעילות מנהלית:** פסק הדין מדגים את המתח בין הצורך להעניק לנבחן את מלוא זכויות הטיעון, לבין הצורך של גופים מנהליים (כמו לשכת עורכי הדין) לנהל הליכים ביעילות ולמנוע שיהוי. בית המשפט מצא כי במקרה זה, הפגם הפרוצדורלי, על אף שהוכר, לא היה די בו כדי להצדיק ביטול החלטה שנדחתה גם לגופה. * **הגמשת עקרון השיהוי במקרים מסוימים, אך לא באופן מוחלט:** למרות מוגבלותו של המערער, בית המשפט לא השתכנע כי הדבר מצדיק את השיהוי הניכר בהגשת העתירה. הדבר מדגיש את החשיבות שבית המשפט מייחס למועדים להגשת הליכים מנהליים, אך גם מותיר פתח להתחשבות מוגבלת במקרים קיצוניים. * **הבחנה ברורה בין תקיפת תקנות לבין תקיפת יישומן:** הדגש על היעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בטענות כנגד תקנות שהותקנו על ידי שר המשפטים, מחזק את חלוקת הסמכויות בין הערכאות השונות ומבטיח כי התקנות עצמן יתוקפו בפורום המתאים (בג"ץ). * **הדגשת היקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת מקצועי:** פסק הדין חוזר ומדגיש את הזהירות הנדרשת בהתערבות שיפוטית בשיקול הדעת של גופים מקצועיים, כגון ועדות בחינה. הדבר מחזק את מעמדם של גופים אלו ואת האמון שבית המשפט רוחש לשיקול דעתם, כל עוד אינו נופל בו פגם קיצוני. * **אי-מתן משקל מכריע לאחוזי מעבר נמוכים כאינדיקציה לפגם:** הקביעה כי אחוזי מעבר נמוכים אינם בהכרח מעידים על אי-סבירות הבחינות, מהווה מעין "שריון" נוסף להליך הבחינה מפני ביקורת רחבה המבוססת על סטטיסטיקה בלבד, ללא תשתית עובדתית קונקרטית. * **הבהרת הדין לגבי התאמות לנבחנים עם מוגבלויות:** פסק הדין מפרט את המסגרת הנורמטיבית (תקנה 18ד) ואת אופן יישומה בפועל, תוך הדגשה כי הלשכה (והמשיבים) נוהגים בכובד ראש לבקשות להתאמות. החידוש הוא בהבהרה כי הסעד המבוקש, של קביעה כי המערער עבר את הבחינה בשל אי קבלת כל ההתאמות, נדחה בפסיקות עבר ואינו מקובל. * **התייחסות להתאוששות מהפסד בתביעות מנהליות:** אף כי הערעור נדחה, השופט כשר הביע הבנה כלפי תסכולו של המערער, ופסל חיוב בהוצאות. זהו ביטוי לגישה המתחשבת בנסיבותיו האישיות של הפונה, גם כאשר אין בסיס משפטי לערעורו. לסיכום, פסק הדין משקף גישה שמרנית יחסית מצד בית המשפט העליון, המדגישה את חשיבותם של הליכים מנהליים תקינים, דבקות במועדים, ואת ההגבלה בהתערבות שיפוטית בהחלטות מקצועיות. במקביל, הוא מראה כי בית המשפט מודע לפערים ולמורכבויות, ומתמודד עם טענות העוסקות בזכויות יסוד, גם אם בסופו של דבר דוחה את הערעור.