ת"א 20033-06-17

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2016, תבע את הנתבעת, מבטחת הרכב המעורב, לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו היקף נכויותיו הרפואיות והתפקודיות של התובע, וגובה הפיצוי המגיע לו. בית המשפט מינה אורתופד מומחה אשר בדק את התובע וקבע כי הוא סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 10% בשל מגבלות בטווח התנועה וכאבים בשורש כף ידו הימנית. הנתבע חלק על מסקנה זו אך בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה, ומצא אותה סבירה ומתיישבת עם מצבו של התובע. בית המשפט בחן גם את הפגיעה התפקודית שנגרמה כתוצאה מהתאונה והסכים עם הערכת המומחה ל-10% נכות. לאחר מכן פנה בית המשפט להערכת הנזק. באשר להפסדי שכר בעבר, בית הדין מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו ולכן פסק לו רק 5,000 ₪ עבור תקופת הביניים עד שמצא עבודה. בגין ניכוי כושר ההשתכרות קבע בית המשפט סכום גלובלי של 135,556 ₪, בהתאם לגיל התובע, שנות העבודה שנותרו לו והסיכוי שהנכות תשפיע על כושר ההשתכרות שלו. התובע גם תבע פיצוי בגין העזרה שנזקק לה מאחרים בעקבות התאונה. בית המשפט פסק לו 35,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד. באשר להוצאות רפואיות, פסק בית המשפט לתובע 3,000 ₪ בגין הוצאות העבר והעתיד, חרף היעדר ראיות מפורטות, לכיסוי הוצאות פוטנציאליות שאינן מכוסות בביטוח הבריאות שלו. לבסוף, קבע בית המשפט כי סכום הפיצוי לנזק לא ממוני עומד על 17,937 ₪. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 196,493 ₪, בצירוף ריבית והצמדה למועד התשלום בפועל. כמו כן חויבה הנתבעת לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובע בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק. על פסק הדין, שלא כלל פרטים מזהים של התובע, ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.