ע"א 9150/16

תקציר

הערעורים נובעים מסכסוך בין דור לדור נהריה בע"מ לבין מושב שבי ציון בנוגע להסכם חכירה על קרקע עליה הוקם בית מלון. החברה טענה כי המושב הפר את התחייבויותיו על פי ההסכם, ואילו המושב טען מנגד לדמי שכירות שלא שולמו ולסכומים נוספים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות החברה וקיבל את התביעה שכנגד של המושב, והורה לחברה ולמנהלה, חזן, לשלם 2,946,000 ₪. גם החברה וגם חזן ערערו. הערעור העיקרי (9150/16) נסוב סביב ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם המושב מילא את התחייבויותיו וכי החברה חייבת בסכומים האמורים. עוד נטען בערעורו של חזן (9179/16) כי אחריותו האישית אינה מנומקת דיה. בית המשפט העליון, לאחר ששמע את הערעורים, המליץ לצדדים לנהל משא ומתן לפשרה, אך משהדבר נכשל, אימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, למעט שאלת חבותו של חזן, אותה החזיר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון ונימוקים. פסק דין זה, שניתן ביום 11.7.2019, מקבל אפוא באופן חלקי את ערעורו של חזן, ודוחה את הערעור העיקרי.