בג"צ 243/88

תקציר

העותרת, אזרחית ברזיל, הגישה עתירת הביאס קורפוס בדרישה להחזיר את בתה החטופה מהמשיבים, זוג ישראלי שאימץ את הילדה בתום לב אך באמצעות מסמכים מזויפים. הילדה נחטפה מבית העותרת בהיותה בת ארבעה חודשים ונמסרה למשיבים, שגידלו אותה במשך למעלה משנה וחצי, תוך יצירת קשר חזק. בג"ץ פסק לטובת העותרת והורה על החזרת הילד. בית המשפט ביסס את החלטתו על זכויות האפוטרופסות הטבעיות של העותרת כאמו הביולוגית של הילד, וציין כי אימוץ המשיבים היה שלא כדין וללא הסכמתה. בית המשפט הדגיש כי טובת הילד, חשובה ככל שתהיה, יכולה להישקל רק לאחר ביסוס עילות משפטיות לאימוץ, שלא היו קיימות במקרה זה. יתר על כן, המשיבים לא הצליחו להוכיח כי לילד ייגרם נזק חמור ובלתי הפיך אם יוחזר לעותרת, וחוות דעת המומחים לגבי ההשפעות ארוכות הטווח היו סותרות. השופטים הכירו בקושי שבהחלטה, הכירו באהבת המשיבים לילדה ובמצבם הכואב, אך הדגישו את מאמציה הבלתי מתפשרים של העותרת לאתר את בתה ולהשיבה. בית המשפט גם הדגיש את חשיבות זהותה הדתית של הילדה, והסכים כי שמירה על דתה הקתולית, התואמת את זו של הוריה הביולוגיים, היא לטובתה. השופט מ' בייסקי והשופט ח' אריאל הסכימו עם דעת הרוב, אך הוסיפו הערות נוספות. בייסקי הדגיש את ייחודו של המקרה והבדיל אותו מסכסוכי אימוץ או משמורת, ואילו אריאל טען כי נזק בלתי הפיך יכול היה להצדיק החלטה אחרת והביע תקווה כי המשיבים יאמצו יום אחד ילד בישראל.