ת"א 54088-11-13

תקציר

התובעת, עמידר, הגישה בקשה למחיקת סיכומי הנתבעים והראיות החדשות שצורפו אליהם, בנימוק ששלב ההוכחות הסתיים. הנתבעים טענו כי חלק מהמסמכים היו בידי התובע, וכי שלב שמיעת הראיות טרם הושלם. בית המשפט הורה על מחיקת חלק מהמסמכים שהיוו ראיות חדשות שהוגשו ללא בקשה מוקדמת או סיבה מספקת, לרבות חוות דעת שמאית, סיכומים פסיכולוגיים ומסמכים רפואיים. עם זאת, מסמכים מסוימים כגון אישור תעסוקה מעודכן הורשו להישאר. המחלוקת העיקרית הייתה האם הנתבעים זכאים ל"דיירים ממשיכים" הזכאים לדיור ציבורי. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בהתקפה עקיפה על החלטות מנהליות הנוגעות לדיור הציבורי. נטל ההוכחה לקביעת התנאים לזכאות כשוכר ממשיך מוטל על הנתבעים. למרות שלנתבע 1 הייתה דירה נוספת בבעלות חלקית, בית המשפט מצא כי הוא אינו יכול להשתמש בה או ליהנות ממנה, ועל כן בעלותו החלקית אינה שוללת את זכותו כשוכר ממשיך. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעלותו המלאה של הדייר החוזי על דירה אחרת משמעה שהוא אינו "זכאי", וזהו תנאי הכרחי להכרה בנתבעים כדיירים ממשיכים. עוד קבע בית המשפט כי הימנעותה של התובעת מפינוי הדייר החוזי לא יצרה זכויות לנתבעים, מה גם שהמצג נעשה לדייר החוזי ולא לנתבעים, והנתבעים לא שינו את עמדתם לרעה. באשר לטענת הנתבעים לזכאות לדיור ציבורי על סמך נתוניהם האישיים, מצא בית המשפט כי הם אינם עומדים בקריטריונים, והסתמכותם על הצהרת עורך הדין התובע אינה במקומה. גם טענת הנתבעים לטובת הנאה מכוח השנים נדחתה, שכן היא אינה ראויה לדירות מושכרות. לבסוף, בית המשפט התחשב בנסיבותיהם המיוחדות של הנתבעים אך לא מצא הצדקה לסטות מהכללים, והורה על פינויים מהדירה בתוך חצי שנה. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.