ת"א 46434-12-10

תקציר

המחלוקת בין אפריקה ישראל לבין התובעים נסובה על עמלה בגין עסקה למכירת אחזקותיה של אפריקה בדרך ארץ. התובעים טענו כי הם חייבים עמלה של 2% מאפריקה ישראל בגין סיוע במכירת אחזקותיה של אפריקה לקבוצת משקיעים. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא מילאו אחר התנאים הנדרשים לקבלת העמלה. ראשית, אופיו של ההסכם בין אפריקה לתובעים לא היה לשירותי תיווך, אלא לדמי ייעוץ וייזום, והתובעים לא הודיעו לאפריקה על שינוי מעמדם ממנהלי קבוצות למתווכים. שנית, התובעים לא היוו גורם יעיל ביצירת החוזה ובניסוחו, כנדרש בהסכם. בעוד שבתחילה הם הפגישו בין הקונה למוכר והשתתפו במשא ומתן הראשוני, תפקידם הוגבל לאחר מכן לסיוע לקונים, והם לא השתתפו באופן פעיל במשא ומתן ולא סייעו לגשר על פערים בין הצדדים. בנוסף, פעולות התובעים לקידום עסקה חלופית עם חברה אחרת, ואי יידוע אפריקה על כך, עיכבו את העסקה בין אפריקה לבין המשקיעים. זאת ועוד, התובעים לא עשו כל מאמץ לאשר את העסקה במהירות, כפי שנקבע בהסכם, באמצעות פנייה למו"מ עם החברה האחרת. עוד קבע בית המשפט כי התובעים לא מילאו תנאי המחייב אותם לעדכן את הרוכשים בדבר תוספת העמלה לסכום העסקה, והפרת חובה זו עשויה הייתה להביא להפחתת עמלת העמלה. לבסוף, קבע בית המשפט כי התמורה עבור העמלה צריכה לכלול רק את מחיר העסקה נטו שהועבר לאפריקה, למעט הלוואות שאפריקה סיפקה. משכך, התובעים לא היו זכאים לעמלה כלשהי מאפריקה ישראל, ותביעתם נדחתה. אפריקה ישראל זכתה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.