עת"מ 66785-02-20

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לבטל את סעיף 13 לנוהל מסוים, בטענה שהוא בלתי מורשה על פי דין, בלתי סביר ומפלה. סעיף זה קובע כי ניתן להגיש בקשות להיתרים לשימוש חורג רק עבור קרקע חקלאית המוסדרת בחכירה ארוכת טווח. משרד החקלאות מצדיק סעיף זה כחוקי, סביר ומידתי, בהיותו נתון לשיקול הדעת הרחב שמקנה להם החוק. עם זאת, בית המשפט מוצא כי סעיף זה אינו חוקי שכן הוא אינו תואם את חוק ההסדר או את חוזי החכירה שנחתמו בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לבין בעלי הקרקע. הוא מבחין באופן בלתי סביר בין קרקעות המוסדרות בחכירה ארוכת טווח וקצרת טווח, ללא הבדל רלוונטי המצדיק הבחנה זו. יתר על כן, בית המשפט קובע כי סעיף זה אינו מידתי ופוגע בעקרון השוויון, תוך גרימת נזק מופרז לאינטרסים הכלכליים של העותרת ולשימוש בקרקע תוך שהוא אינו מציע כל תועלת מקבילה. גם טענת המשרד כי העותר פעל בחוסר תום לב נדחית, שכן ידיעת המשרד וחוסר פעולתו מקהה את התנהלותו הפסולה של העותר. בנוסף, מדיניות משרד החקלאות מעודדת מאמצים להשבת הקרקע לעיבוד על ידי החקלאים עצמם, שלא נוסו די הצורך. לפיכך, בית המשפט מקבל את העתירה המתוקנת, מורה על ביטול סעיף 13 ומבטל את החלטת המשרד לדחות את בקשת העותר. המשרד נדרש לשקול מחדש את הבקשה ולקבל החלטה מהותית בתוך 90 יום. כן נדרש המשיב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של העותר. פסק הדין מעוכב עד להגשת ערעור על ההחלטה.