עת"מ 54381-03-12

תקציר

פסק הדין דן בטענת העותרים כי הוועדה המקומית לבנייה לא פעלה בהתאם להליכי פרסום נאותים להיתר בנייה, ובפרט הודעה אישית לבעלי קרקעות סמוכות. בית המשפט קובע כי מאחר שמקרקעי העותרים אינם צמודים פיזית לחלקה הנדונה, המופרדים על ידי חלקה אחרת, לא הייתה לוועדה חובה להודיע להם באופן אישי. כמו כן, נקבע כי העתירה הוגשה באיחור ניכר, מעבר לתקופת ההתנגדות בת 14 הימים, והעותרים לא מיצו אפיקי ערעור אחרים. בית המשפט מדגיש את תפקידה של ועדת הערר המחוזית בענייני התכנון ומפרש את החוקים הרלוונטיים כמחייבים את העותרים לפנות תחילה לוועדת הערר, דבר שלא עשו. לגופה של העתירה קובע בית המשפט כי טענות העותרים הן טענות תכנוניות שאינן מצביעות על פגמים כלשהם בהחלטת הרשות המינהלית. הרשות בחנה את התכנית ומצאה אותה תואמת את התב"ע. בית המשפט מסרב להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הרשות ומציין כי חוות הדעת של אדריכל העותרים אינה מוסיפה כל טעם לעניינם. בנוסף, מקבל בית המשפט את טענות המשיבים בדבר מדידת גובה הבניין והתאמת התכנית לפרופורציות הנדרשות. משכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לכל אחד משלושת המשיבים בסך 25,000 ₪.