ע"א 53600-10-17

תקציר

הערר מתייחס לשני תיקים מאוחדים הנוגעים לחובת קבלן לשפות ועדת תכנון מקומית ועיריית גבעת שמואל בגין תשלומי פיצויים ששולמו לצדדים שלישיים בעקבות אישור תוכנית בנייה מקומית. הקבלן טען כי יש לפרש את סעיף השיפוי כך ששני יזמי התכנית יהיו אחראים באופן שווה לתשלומים, וכי אין להחיל את הסעיף בהתחשב באינטרס הציבורי שהתוכנית משרתת. עוד טען הקבלן כי יש לדחות את אחת התביעות מחמת רשלנות, מחילה, שיהוי והיעדר עילה, וביקש לפטור אותו מתשלום ריבית והפרשי הצמדה ביחס לסכום הפיצוי. המשיבים טענו כי טענות המערערת כנגד סעיף השיפוי אינן תקינות, שכן המערערת יזמה את התכנית ואף כללה את סעיף השיפוי עצמו. עוד נטען, כי פרשת סברנסקי, אליה התייחס המערער, אינה רלוונטית, וכי לתכנית יתרונות ציבוריים ופרטיים כאחד, וזו קביעה עובדתית שערכאת הערעור אינה צריכה להתערב. בית המשפט מצא כי החלטת בית משפט קמא מנומקת היטב ומפורטת, והסכים כי התכנית משרתת אינטרסים ציבוריים ופרטיים כאחד. עוד מצא בית המשפט כי המערערת לא ערערה על הוראות התכנית קודם לתביעה זו, ועל כן אינה יכולה כעת לשנות בדיעבד את הסכמתה לתניית השיפוי. זאת ועוד, אישר בית המשפט קמא את קביעותיו של בית משפט קמא בדבר פרשנות תניית השיפוי, דחיית תביעתה שכנגד של המערערת וחובתה לשלם מחצית מסכום הפיצוי, הריבית והפרשי ההצמדה. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיבים.