ע"מ 21361-11-17

תקציר

המערער, שבבעלותו מבנה ומשכיר אותו, ערער על תשובת פקיד השומה בנוגע לשומות המס שלו לשנים 2013-2015. המערער לא הציג כל ראיה של ממש באשר לאופן בו שכר את דירות מגוריו, ועל כן התקבלה החלטת פקיד השומה בעניין. המערער טען כי יש לייחס את ההכנסות מדמי השכירות לבניו, אך בית המשפט לא קיבל טענה זו, שכן המערער לא הציג כל ראיה משכנעת, כגון הסכמי שכירות או עדויות עדים, לתמיכה בטענתו. גם טענות המערערת בדבר גובה דמי השכירות נדחו, שכן לא הוכחו דיין, ואין די בעצם טענות המערערת כדי לגבור על החלטת פקיד השומה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלק מטענות המערערת בנוגע למחלוקות נוספות, כגון היקף ההכנסות מהשכרת המבנה, הוצאות פחת, הוצאות מימון והעסקה עם הלרמן. המערער לא היה רשאי לנכות תשלום חד פעמי בסך 61,000 ₪ ממיסיו בשנת 2013, שכן נפסק כי סכום זה ייחשב כהכנסה, מה גם שהמערער עצמו דיווח עליו ככזה. כמו כן הוטל על פקיד השומה לחשב מחדש את דמי השכירות בהתאם להנחיותיו. ככלל, מצא בית המשפט כי המערערת לא הציגה ראיות מספיקות המצדיקות שינוי החלטות פקיד השומה, ורבות מטענות המערער נדחו מחוסר ראיות. גם קנס הגירעון שהטיל פקיד השומה בוטל, וניתן לפרסם את פסק הדין.