עע"א 4463/94

תקציר

פסק הדין עוסק בערעורו של אסיר הטוען לזכותו לכתוב טור שבועי בעיתון על חיי הכלא. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור על יסוד טענת המערער כי מניעת כתיבתו פוגעת בחופש הביטוי שלו. הודגש כי האסירים שומרים על כבוד האדם וזכויות היסוד, למרות מגבלות הכליאה, לרבות חופש הביטוי והעיסוק. למרות שזכויותיו של אסיר מצומצמות כדי לשמור על הסדר והמשמעת בתוך בתי הסוהר, הגבלות אלה חייבות להיות סבירות ומוצדקות. חששו של המשיב היה כי כתביו של המערער עלולים להפריע למשמעת בכלא וליצור השפעה או מתחים בלתי ראויים, הן בקרב הסוהרים והן בקרב אסירים אחרים. עם זאת, המערער היה מוכן לעיין במאמריו לפני כן כדי להפיג חששות אלה, שחברי השופט מצ"א מצא בהם די בכך. למרות ההכרה בטרחה הפוטנציאלית של רשויות הכלא, פסק הדין העדיף שמירה על זכויות בסיסיות, לרבות חופש הביטוי, אלא אם קיימת ודאות קרובה לפגיעה. ההחלטה התקבלה בהתחשב בכך שכל חשש להפרעה היה ספקולטיבי ולא הוכח מניסיון העבר של המערער שכתב בפומבי על תנאי הכליאה. לפיכך, החליט בית המשפט ברוב דעות לקבל את ערעורו של המערער, תוך שימת דגש על ההגנה על זכויות יסוד לאסירים במסגרת מגבלות חוקיות וסבירות.