סע"ש 11911-08-19

תקציר

התובע, עובד במקצועו, תבע את הנתבעים, מעסיקיו לשעבר, בגין הרמת מסך וסיום העסקתו, תשלום חסר, אי תשלום זכויות סוציאליות ומסירת תלושי שכר פיקטיביים. הנתבעים טענו כי התובע הועסק בחברה בה החזיקו במניות, ולכן הם אינם אחראים למעשי החברה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים בנקודה הראשונה, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להצדיק את הרמת המסך והטלת אחריות אישית על הנתבעים. בנקודה השנייה, הצדדים לא הסכימו האם התובע פוטר או התפטר. בית המשפט קבע כי לתובע לא ניתנה הודעה מתאימה וכי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים. עם זאת, עדותו של התובע כי עבד במרץ 2019 לא הייתה משכנעת, ובית הדין הגיע למסקנה כי התפטר בפברואר 2019. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים בנקודה זו. באשר לפערי השכר, קבע בית הדין כי שכרו השעתי של התובע עמד על 30 ₪, וכי תלושי השכר שקיבל לא שיקפו נאמנה את שעות עבודתו או את זכאותו. דוחות הנוכחות שהגישו הנתבעים לא עלו בקנה אחד עם תלושי השכר ואחד עם השני, והנתבעים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לפערים. בית המשפט קבע כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין ההפרשים בין הסכומים ששולמו לבין הסכומים המגיעים לו, בסך כולל של 58,525 ₪. בית המשפט קיבל גם את טענות התובע כי לא שולמו לו עבור ימי חופשה, הבראה וחגים, והורה לנתבעים לשלם 4,752 ₪ עבור ימי חופשה, 3,048 ₪ עבור הבראה ו-2,376 ₪ עבור דמי חגים. עוד הסכים בית הדין עם התובע כי תלושי השכר שקיבל אינם משקפים נאמנה את שעות העבודה או את התשלומים ששולמו, והגדיר אותם כפיקטיביים. הנתבעים חויבו לשלם 5,000 ₪ בגין רכיב זה. בסך הכל הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע סך של 73,301 ₪, כולל ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום מלוא הסכום. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, בשל הפער המשמעותי בין התביעה לבין פסק הדין.