רמ"ש 41782-04-10

תקציר

יהודייה ישראלית נישאה לגבר מוסלמי סודני בטקס אזרחי בקפריסין בשנת 1998. הם נפרדו בשנת 2003. האישה הגישה תביעת גירושין בשנת 2007, אך לא ניתן היה לאתר את הגבר כדי להגיש לו מסמכי גירושין. לאחר מספר ניסיונות לאתרו ולבצע שירות באמצעים חלופיים, החליט בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2009 לפנות לבית הדין השרעי לערעורים על מנת שיקבע האם גירושין נחוצים על פי הדין המוסלמי. בית הדין השרעי השיב כי הנישואין אינם תקפים משום שלא נערכו על פי הדין המוסלמי והורה על הפרדה פיזית בין בני הזוג. לאחר מכן הפנה בית המשפט לענייני משפחה את התיק לבית הדין השרעי לגירושין. האישה ערערה על החלטה זו, וטענה כי יש להתיר את הנישואין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שכן בית הדין הדתי קבע כי אין צורך בגירושין. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להתיר את הנישואין וכי אין מניעה לעשות כן, נוכח הסכמתם לכאורה של בני הזוג, פרידתם הארוכה, מצבה הרפואי ומצבה הכלכלי של האישה. בית המשפט המחוזי הפעיל את סמכותו כערכאת ערעור והתיר את הנישואין, תוך שהוא מצווה על הגבר לשלם את הוצאות האישה ושכר טרחת עורך דין.