ע"א 9249/20

תקציר

בית המשפט בחן בקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד וקבע כי למרות טענות המבקש, הצדק אינו מחייב לבטל את ההחלטה. בפסק הדין הודגש כי ניתן לבטל פסק דין רק מטעמים הקשורים לצדק או לפי שיקול דעתו של בית המשפט, בהתחשב באי התייצבותו של המבקש ובסיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. במקרה זה, אף שההמצאה בוצעה כדין, המבקשת לא הוכיחה סיבות מוצדקות להחמצת הדיון ולא התייחסה לסיכויי התביעה, שהיו מפוקפקים נוכח מעורבותה הקודמת והבנתה בהליכים משפטיים דומים. העיכובים הפרוצדורליים החוזרים ונשנים של המבקש, השינויים בייצוג המשפטי וההגשות המופרזות לאורך התיק העידו על שימוש לרעה משמעותי בהליך השיפוטי, שהשפיע הן על בית המשפט והן על המשיבים. למרות שטענה לסיבות רפואיות לאי הופעתה, היעדר ראיות רפואיות מיידיות ואי תמיכתה בטענותיה בתצהיר החלישו את טענתה. בית המשפט ציין כי המבקשת, עורכת דין בעצמה, נקטה בהתנהלות שהאריכה את ההליכים שלא לצורך, לרבות בקשות מרובות להארכות מעצר ושינויים בייצוג. התנהלות זו גנבה את משאבי בתי המשפט ועמדה בניגוד לעקרונות האינטרס הציבורי, המחייבים הליך משפטי יעיל והוגן. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך הדגשת היעדר נימוקים מהותיים של המבקש והתיישרות עם מחויבותו של בית המשפט לשמירה על טוהר ההליך השיפוטי. משכך, חויב המבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪.