עב"ל 29360-09-21

תקציר

במקרה משפטי מורכב זה, הערעור עסק בשאלה האם יש להכיר במערערת כידועה בציבור של המנוחה, דבר שיזכה אותה בקצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי. השאלה העיקרית הייתה האם המגורים המשותפים שקדמו לפטירת המנוח נבעו מקשר מתמשך של ידועים בציבור או רק מעשה חסד בשל קשרי משפחה. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי מערכת היחסים בין ידועים בציבור נפסקה חמש שנים לפני מות המנוח, ואילו המערערת עמדה על כך שהיא נמשכה ללא הפרעה. ערכאת הערעור בחנה ראיות שונות, לרבות הסדרי דיור, עדויות ודברי המנוח לרשויות, ודנה במשקל שניתן לגורמים אלה על ידי הערכאה הנמוכה יותר. בעוד שהערכאה הנמוכה יותר התמקדה רבות בהיעדר ראיות לקיום יחסים אינטימיים ובהצהרותיו הרשמיות של המנוח על היותו רווק, בית המשפט לערעורים מצא כי אלה אינם שוללים באופן חד משמעי את המשך הקשר של ידועים בציבור. פסק הדין הדגיש את היעדר הראיות להפרדה והדגיש את הרקע הסוציו-אקונומי של הצדדים המעורבים, והצביע על כך שנסיבות החיים עשויות להיות שונות מהנורמות המקובלות. בסופו של דבר, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, תוך שהיא מכירה במערערת כידועה בציבור הזכאית לפנסיה, ובכך הפכה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. תוצאה זו אף הורתה למוסד לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער. דעה חולקת הציעה להשאיר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך ציון בחינה יסודית של ראיות ומשקלם המשמעותי של ייצוגים רשמיים. עם זאת, דעת הרוב העדיפה פרשנות מרחיבה יותר, המכירה בהמשכיות הקשר ובנסיבות החיים המשותפות של המערער והמנוח.