ת"א 50082-12-14

תקציר

המחלוקת היא על שתי חלקות קרקע סמוכות בפתח תקווה, המכונות מגרש 1006 ומגרש 1007. פלינר, התובעת, היא חברת נדל"ן בבעלות האחים אפרים וגיא פלינר. פזית, הנתבעת, היא חברת נדל"ן בבעלות יצחק איתן. בשנת 2009 חתמו פלינר ופזית על הסכם להקמת מגדל מגורים על מגרש 1006, שכלל מרתף חניה שישרת את שני המגדלים. ההסכם קבע כי יש להשלים את הבנייה בתוך 33 חודשים מיום הוצאת היתר הבנייה, וכלל סעיף המאפשר הארכה במצבים מסוימים. פלינר טוען כי הצדדים הגיעו להסכם מחייב בשנת 2013 לפיתוח משותף של מגרש 1007, אך פזית נסוגה ממנו. לפיכך דורשת פלינר פיצויי קיום בגין הפרת החוזה של פזית, ופיצוי נוסף בגין נזקים אחרים. פזית מכחישה את קיומו של הסכם כזה וטוענת כי פלינר אינה זכאית לפיצויים המבוקשים. בנוסף, הגישה פזית תביעה שכנגד, בטענה כי פלינר עיכבה את הוצאת היתר הבנייה למגרש 1006, דבר שעיכב את הבנייה וגרם לפזית הפסדים כספיים. פזית מבקשת פיצוי בגין הפסדים אלה. השופט פסק לטובת פלינר בתביעה העיקרית, והורה לפזית לשלם לפלינר 355,060 שקל הוצאות הקמה ועוד 248,952 שקל בצירוף הוצאות משפט. בתביעה שכנגד פסק השופט לטובת פזית, דחה אותה והורה לפזית לשלם לפלינר 50 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. השופטת קבעה כי אף שהסכם מחייב בנוגע למגרש 1007 מעולם לא נחתם, פזית ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב בכך שלא גילתה כי לא תחתום על ההסכם מבלי לקבל פיצוי בגין איחור לכאורה בהוצאת היתר הבנייה למגרש 1006. עם זאת, השופטת לא קיבלה את בקשתו של פלינר לפיצויי קיום, שכן מדובר בפיצוי חריג. תחת זאת, נפסקו לפלינר פיצויי הסתמכות בגין ההוצאות שנגרמו במהלך המשא ומתן בחוסר תום הלב. אלה כללו עלויות עבור הבקשה להיתר בנייה ועבודות הבנייה במגרש 1007, שתיהן נגבו מפזית על בסיס אחוזי הבעלות שלה בקרקע. באשר לתביעה שכנגד, קבע השופט כי פזית לא הצליחה להוכיח כי פלינר אחראי לעיכוב בהוצאת היתר הבנייה. השופטת קיבלה את טענות פלינר לפיהן העיכוב נגרם בשל גורמים שאינם בשליטתה, כגון שינויים בגבהים התכנוניים והעתקת קו מתח גבוה, אשר האריך את מועד הוצאת ההיתר כמפורט בהסכם. יתר על כן, גם פעולותיה של פזית עצמה, כגון עיכובים בתשלום היטל השבחה, תרמו לעיכוב. לפיכך, נדחתה בקשתה של פזית לפיצויים בתביעה שכנגד.