תע"א 2420/09

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה עובדת לשעבר נגד מעסיקה לשעבר, בטענה כי פוטרה שלא כדין זמן קצר לאחר שחזרה מחופשת לידה, ותובעת פיצויים על פי מספר חוקי עבודה. התובעת החלה לעבוד בחברה הנתבעת כמזכירה ובהמשך החלה לבצע עבודות הנהלת חשבונות. כשהחברה עברה למקום חדש, תפקידה השתנה, והיא התבשרה כי עם חזרתה מחופשת הלידה תפקידה יהיה שונה ויתמקד ברכש. התובעת סירבה לקבל את התפקיד החדש ודרשה לחזור לתפקידה הקודם, אך החברה סירבה. בסופו של דבר, התובע עזב את החברה ותבע מהם פיצויים. פסק הדין דן בשאלה האם העסקתה של התובעת הופסקה על ידי החברה או שמא התפטרה. היא בוחנת את השינויים הארגוניים שעברה החברה, ומוצאת כי תפקידה החדש של התובעת היה סביר ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של החברה, ולא תוצאה של הריונה או מצבה ההורי. לפיכך, החברה לא הפרה את חוק עבודת נשים או את חוק השוויון, ותביעת התובעת לפיצויים לפי חוקים אלה נדחית. עם זאת, השופטת מוצאת כי החברה לא החזירה את התובעת למקום עבודתה הקודם, בניגוד לחוק עבודת נשים, ומורה לחברה לשלם 3,000 ₪ כפיצוי על כך. בנוסף, נפסקים לתובע 1,789 ₪ עבור דמי הבראה, 2,200 ₪ עבור הוצאות נסיעה ו-6,235 ₪ עבור הפרשות לפנסיה שלא שולמו. כמו כן חויבה החברה לשלם הפרשי הצמדה וריבית על סכומים אלה החל מיום 30 ביוני 2009. השופטת קובעת כי התובעת התפטרה מתפקידה, ולכן היא אינה זכאית להפרשי שכר בגין התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת או פיצויים בגין עוגמת נפש. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו. זכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים שמורה לשני הצדדים.