ע"א 3139/05

תקציר

מדובר בערר ובערעור שכנגד על סכסוך רכושי בין חברת כלפון נווה ארזים בע"מ לבין הוועדה המקומית לתכנון ובניה בהרצליה. החברה טענה כי הימנעותה הממושכת של הוועדה ממתן היתרי בנייה לרכושה גרמה לנזקים, שבית המשפט המחוזי הכיר בהם באופן חלקי, וייחסה לוועדה רשלנות. בתחילה, זכויות הבנייה אפשרו קומת מסחר ושלוש קומות מגורים; עם זאת, מאמצי התכנון מחדש הקפיאו את הבנייה. ניסיונות מרובים של החברה להשיג היתרים לא צלחו, כאשר הוועדה נימקה סיבות כמו בעיות תכנוניות והקפאה סטטוטורית לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבנייה. בית המשפט המחוזי אמנם ציין חובת זהירות מושגית וקונקרטית שחבה הוועדה כלפי החברה, אך מצא את הוועדה רשלנית בכך שלא קבעה תנאים ספציפיים להיתרים, כנדרש בחוק, ודחה את נימוקי הוועדה בדבר פגמים טכניים בבקשות. בית המשפט קבע כי הקשר הסיבתי המשפטי לנזקים נותק בתקופה שקדמה לשנת 1988, עקב חוסר המעש של החברה. עם זאת, בתקופה שלאחר 1988 אי-הנפקת היתרים שרירותית על-ידי הוועדה הוגדרה כרשלנות. באשר לתקופת ההתיישנות של התביעה, קבע בית המשפט כי מדובר בסוגיה מתמשכת (לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין) ואינה מוגבלת בזמן לנזקים שנגרמו בשבע השנים שקדמו להגשתה. בית המשפט המחוזי פסק פיצוי בגין הוצאות תכנון ופיצויים חלקיים בגין אי יכולת לנצל את הנכס. שני הצדדים חלקו על היבטים בפסק הדין: החברה שתבעה פיצויים מלאים, והוועדה שתקופת ההתיישנות פקעה קודם לכן. החלטת הערעור אישרה חלק מהממצאים, וחייבה בדיקה נוספת של סכומי הנזק, אך אישרה את הרשלנות ואת הדרישה לפצות בגין נזקים ספציפיים כגון ההפסד מהוספת חדרים להסכם עם עילם, שהסתכם ב-85,000 דולר. התיק הועבר לבירור בנושא הערכת נזקים, תוך התמקדות באי יכולתה של החברה לנצל את רכושה במלואו בשל רשלנות הוועדה.