עמ"נ 34083-11-09

תקציר

השופט החליט לדחות את הערעור על קביעת ארנונה כללית (סוג של ארנונה ישראלית). הטעם העיקרי להחלטה זו הוא שההשגה הראשונית שהגיש המערער לא עמדה בדרישות חוק העררים. על פי חוק זה, יש להגיש התנגדות בתוך 90 יום מיום קבלת הודעת החיוב השנתית, מה שלא היה המקרה כאן. כמו כן, הטענות שהועלו בערר בעניין השכרת מקומות חניה ודחיית שטחי מעבר לא נכללו בהתנגדות המקורית. ועדת הערר יושבת כערכאת ערעור ואינה יכולה להתייחס לטענות חדשות. עוד מדגישה השופטת כי טענות המערערת בדבר הסדרים פרוצדורליים שיאפשרו לוועדה לשמוע טענות חדשות אינן משכנעות. הראיות שהוצגו בפני הוועדה הראו כי המערערת לא הצליחה להוכיח די הצורך חזקה על מקומות חניה ספציפיים. בנוסף, המערערת לא סיפקה נתונים מהותיים לגבי שטח החניות, כלומר לא ניתן להוכיח כי המערערת מחזיקה ב-80% מהחניון, דרישה לפטור לפי צו הארנונה של עיריית תל אביב. השופטת אף מבחינה את עניינה של המערערת מפסקי דין קודמים שלדעתה תומכים בעמדתה, וציינה כי הם אינם ישימים למקרה הנוכחי. לבסוף, נדרש המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.