ע"פ 1855/05

תקציר

פסק הדין קבע כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעה ברצח בכוונה תחילה ודוחה כל אפשרות לעונש מופחת על פי הוראות החוק הרלוונטיות. בית המשפט מצא כי המערערת הפגינה כוונה להרוג, והדבר בא לידי ביטוי בהכנתה ובמעשיה במהלך האירוע. חרף טענותיה כי לא התכוונה לגרום למוות, ציין בית המשפט את דקירתה החוזרת והממושכת של המנוחה, שאינה עולה בקנה אחד עם היעדר כוונה. גם טענתו החלופית של המערער להקלה בעונש, המבוססת על מצוקה נפשית קשה והתעללות לכאורה, נדחתה. בית המשפט קבע כי אין די ראיות לקשר סיבתי ישיר בין ההתעללות הנטענת לבין מעשיה בעת הרצח. חוות דעת פסיכיאטריות לא תמכו בטענה של הפרעה נפשית חמורה מספיק כדי להצדיק עונש מופחת. בנוסף, מניעיה המוצהרים של המערערת, שבמרכזם קנאה ונקמה, ערערו את טענותיה. בית המשפט הדגיש את הצורך להחיל חריגים לענישה המחייבת באופן מחמיר, רק במקרים חריגים, שמצא כי עניינו של המערער אינו עומד בהם. משכך, נותר עונש מאסר העולם המנדטורי בגין רצח, שכן המערער לא הוכיח כל גורם מקל על פי החוק.