ת"א 27190-09-11

תקציר

השופט דחה את התביעה שהוגשה נגד בורר, בנימוקים שונים. ראשית, הבורר נהנה מחסינות שיפוטית מפני תביעה, למעט במקרים של הפרת אמונים. מאחר שטענות התובע נדחו גם לגופו של עניין בהליכים קודמים, וכבר הוכרעו, הן נמחקו ולא ניתן היה לדון בהן מחדש. התביעות גם חרגו מתחום הפרת חובת האמונים, שהייתה עילת התביעה היחידה שהתובע תבע על פיה. ניסיונותיו של התובע לפסול את הבורר בעילה של חוסר כשירות, מחמת גילו וחוסר כושרו השכלי לכאורה, לא צלחו, שכן לא הובאו ראיות התומכות בטענות אלה. עוד טען התובע כי לבורר מצוי ניגוד עניינים בשל יריבות אישית, אך גם טענה זו נדחתה כטענה פסולה. טענותיה הנוספות של התובעת, לרבות הסתרת תלונות, חבירה לנתבעים והתעשרות, נדחו אף הן. השופטת הדגישה כי התקפותיו של התובע על הבורר היו חסרות בסיס וחסרות תקדים, וכי הבורר ניהל את הבוררות ביעילות, למרות ניסיונותיו של התובע להכשילה. לבסוף, התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו, ולפיכך דחה השופט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 75,000 ₪.