ת"א 9175-09-18

תקציר

הסכסוך בין פרנקל לאלון הגיע לבית המשפט על רקע טענות סותרות בדבר הפרת הסכם שכירות. פרנקל תבע את אלון בגין הפרה צפויה של הסכם שכירות לנכס, בדרישה לפיצוי בגין הפרש דמי השכירות בין הנכס המוסכם לנכס החלופי, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין והפסדים כספיים נוספים. מנגד, אלון הגיש תביעה נגדית לפיצויים, בטענה שפרנקל הפר קודם את ההסכם. השופט פסק לטובת פרנקל, וקבע כי אלון הביע את כוונתו שלא לקיים את התחייבויותיו על פי הסכם השכירות וביקש לשנות את התנאים. זו הייתה הפרה צפויה. דרישותיו של אלון לקצר את תקופת השכירות, להעלות את שכר הדירה וחוסר נכונותו לתקן את המזגן תמכו בטענה זו. מנגד, מעשיו של פרנקל, לרבות כוונתם להפעיל משרד בנכס והשכרת נכס חלופי, לא היוו הפרה של ההסכם, שכן אלון היה מודע לתנאים אלה. פרנקל זכה בפיצויים בסך 100 אלף שקל, שכללו את ההפרש בדמי השכירות (88.5 אלף שקל), פיצויים בגין עוגמת נפש (5,000 שקל) ודמי תיווך (9,000 שקל). טענותיהם הנוספות בגין פגיעה במוניטין ונזק נפשי לא הוכחו ולכן נדחו. גם תביעתו הנגדית של אלון נדחתה, מאחר שבית המשפט מצא כי הוא הפר את ההסכם. בנוסף, חויב אלון לשלם לפרנקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 18 אלף שקל. לשני הצדדים ניתנו 45 יום לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 19.4.20.